Kol Dodi Dofek: Can’t Escape Being a Jew & Part of Klal Yisroel

Good, so let's begin Section Vav, that's Siman Vav, page 106, 107.

כשאנו מתעמקים בהוויתנו ההיסטורית אנו מגיעים להכרה חשובה בהשקפת עולמנו. התורה מספרת לנו שהקדוש ברוך הוא כרת עמנו שתי בריתות. ברית אחת כרת במצרים: ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים. הברית השנייה בהר סיני: ויקח ספר הברית ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה. אלה דברי הברית מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב.

The proof text for Brit Mitzrayim, unlike the psukim for Brit Sinai, it doesn't use the word Brit, right? The Rav quotes the pasuk ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים but the definition of a Brit is when there's a bilateral relationship. ענר אשכול וממרא הם בעלי ברית אברהם. Avraham Avinu had a pact with them and they, when he went to war, so they protected the home front for him. It means when there's a bilateral relationship, right? That's why a Brit is symbolically presented by let's say Brit Bein Habetarim is by cutting the animals in half because together the two parties of the Brit are represented by two halves of a whole. So a Brit means when there's a bilateral relationship. So that's what the pasuk ולקחתי אתכם לי לעם describes our relationship to Hakadosh Baruch Hu that Hakadosh Baruch Hu says but I will reciprocate that, right? It's going to be something bilateral. It's not just something unilateral that will be imposed upon you, but it will be something bilateral. So hence that pasuk is depicting a Brit, you know, the fact that the word Brit is not there notwithstanding.

מהו המהות של שתי בריתות אלה? דומני ששאלה זו כבר מצאה את פירוקה בפתח מאמרנו. כשם שהבדילה היהדות במציאות האישית אינדיבידואלית בין גורל לייעוד כך הבחינה בקיומנו הלאומי היסטורי בין שתי אידיאות אלו. היחיד קשור לאומתו בעבותות גורל

with cords of Goral, of, I don't know, sometimes translated fate, U-ve-chevel Ha-yi'ud, and also Ve-gam Be-chevel Ha-yi'ud.

ועל פי זה יש לומר כי ברית מצרים הייתה ברית גורל וברית סיני ברית ייעוד.

What's interesting here in this paragraph is that again the Rav wants to speak here about Brit Mitzrayim and Brit Sinai but he introduces it by saying if you will probe our historical existence, you'll come to an important recognition in our world view. It's a funny introduction for the I don't know why not say when you look in Chumash you see that there was Brit Mitzrayim and Brit Sinai. Okay so if I forget to come back to that please remind me. First of all,

מה הוא מה היא? הגורל מציין בחיי האומה כמו בחיי היחיד קיום מאונס.

An involuntary existence, an existence which is governed by necessity.

כוח מוזר מלקט את הפרטים לכלל אחד. היחיד כפוף ומשועבד בעל כורחו למציאות הלאומית גורלית, ואי אפשר לו להשתמט ממנה ולהיבלע במציאות אחרת חוץ לה.

Hasviva maflita es, it, it rejects, it spits out literally,

את היהודי הבורח מלפני ה' והוא ניעור מתרדמתו כיונה הנביא שהקיץ לקולו של רב החובל התובע ממנו זהות אישית וגם לאומית דתית.

A Jew can't escape his identity as a Jew. Unfortunately since our historical memory is not so good, I don't know, we constantly, we collectively, in a very broad collective sense, need to be reminded of that. And even when we're reminded of that, we, very broadly, very collectively, don't necessarily know how to learn the lesson. You know, from, right, we're all familiar in terms of Herzl's biography. How he saw that every attempt to assimilate notwithstanding, the Goyim don't want us. Even when rachmana litzlan, when Jews are ready to assimilate, and that's what the Rav is describing, they don't, they don't accept us. Even when we're ready to assimilate. After Simchas Torah, a, I guess it must have been, I think it was a blog written by, I don't know, maybe she was until that point a totally unaffiliated Jew, I'm not sure. And she wrote that, you know, she had thought well when, you know, when all the when all the when there was all the activism for feminist causes, so she was there. And when then there were the Black Lives Matter protests, so she was out, out in the street with everyone's proud of Black Lives Matter protests. And she thought that was her, that was her ideological home, that was her, in quotation marks, family. And then Simchas Torah happened, and all the feminists joined in the celebration of Jewish women being raped, and all the Black Lives Matter protest people were out there, I don't know if all of them but too many of them, in both, both cases in terms of the feminists also, too many of them were out there supporting Hamas. And so she wrote. So I realized that I don't belong to that community of the feminists, of the liberals, of the progressives, of the Black Lives Matter folks. I discovered that I'm a Jew. And that's what he was describing. Even Rachmana litzlan when Jews are looking to assimilate, הסביבה מפליטה את היהודי הבורח מפני השם. Jews are looking to run away from Hakadosh Baruch Hu. It doesn't work. Hitler, yemach shemo, killed mishum adam. He killed mishum adam. And the church very cynically tries to use that fact for its purposes. But that's not what it reflects. What that fact reflects is what this paragraph so powerfully describes. אי אפשר להשתמט ממנו. A Jew can't escape his Jewishness. Even if Rachmana litzlan he's porek ol and lives an assimilated life. The only reason, I don't know if it's the only reason, but part of the reason that, you know, Rachmana litzlan with antisemitic incidents, there's a higher incidence among frum Jews is just because we're easier to identify. But it's not that the Jews who are not yet frum, are not yet religious, are immune to it because they're accepted. מתוך הרגשת מציאות הכרחית גורלית, when Jews, again, acknowledge this reality, מבצבצת ועולה בדידותו ההיסטורית של היהודי. The loneliness, the historical loneliness of the Jew emerges. הוא גלמוד בחייו עלי אדמות וגם במותו. Both as symbol and as substance. Even in death, a Jew remains separate and apart. The concept Kever Yisrael מדגיש את ניתוקו המשונה של היהודי מן העולם. Rav used to say that's what, you know, the beginning of Parshat Chayei Sarah is to teach that halacha and that concept of Kever Yisrael. Right, the Bnei Chet offer במבחר קברינו קבור מתיך and Avraham Avinu, no thanks. Avraham Avinu asks, he needs a totally separate plot to bury Sarah Imeinu.

יאמרו הסוציולוגים והפסיכולוגים מה שיאמרו על דבר בדידותו הבלתי מובנת של היהודי. הסבריהם נשארים בגדר פלפולי סרק שאין בהם משום הארת התופעה הזאת באופן שכלי. הבדידות היהודית משתייכת למסגרת ברית הגורל היהודית אשר נכרתה במצרים.

What accounts for, what's responsible for this historical loneliness and separateness is the Brit Mitzrayim.

לאמיתו של דבר יהדות ופרישות מן העולם הן אידיאות זהותיות.

There's an identification between yahadut and separateness.

עוד קודם לגלות מצרים עם הופעתו של היהודי הראשון אברהם אבינו ירדה הבדידות לעולמנו. אברהם העברי חי כבודד. כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר. בלעם בהסתכלו בכנסת ישראל שוכנת לשבטיה עמד על כל הפלא שבחווית ההתבודדות היהודית והכריז מתוך השתוממות הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. גם אם יצליח איש ויעלה לפסגות ההישג החברתי והמדיני.

Even if he'll achieve the peaks of social and political achievement. attainment, political, לא ישתחרר מכבלי הגלמודות. He's not going to be freed from the chains of aloneness, of solitariness. Hagoral haparadoksali, the paradoxical fate, שומר על הפרישה ועל הייחוד של היהודי, preserves the isolation and the uniqueness of the Jew,

לעומת השתזבותו המדומה בסביבתו הנוכרייה. גם היא ועל כרחה כיוסף משנה למלך מצרים

huvdal me'achav hamitzrim k'shehitboded b'oholo.

וישימו לו לבדו ולמצרים האוכלים איתו לבדם. לפני מותו התחנן עליכם, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם. הנני קשור בכם ובקיומכם, ובין בחיי ובין במותי, על אף גדולתי וכבודי. מציאות מיוחדת זו של התרפקות היחיד על הכלל והרגשת הניתוק מן העולם הזר שלא ניתנה לביאור

hitchashla b'mitzrayim.

שם התרומם ישראל לדרגת עם אשר משמעותו היא יחדות, עם וגם ייחוד הבוקע ועולה מתוך יחדות.

What does it mean ייחוד הבוקע ועולה מתוך יחדות? That the togetherness of Jews is the source or a source of Jewish uniqueness. The fact that b'al korcheinu we are associated with each other. The fact that al korcheinu, again even rachmana litzlan when people try in a futile attempt to run away from their Jewish identity, their Jewish existence, the fact that there's a togetherness differentiates us from everyone else and gives rise to a uniqueness.

תודעת ברית הגורל על כל גילוייה היא חלק אינטגרלי של עצמותנו ההיסטורית מטפיזית.

Who am I, that Wall Street Journal reporter who was killed by ISIS, Daniel Pearl? So I think that that last cut that they showed of him shortly before they executed him. I was born a Jew, I am a Jew. That's what...

כשבן הגורל הייחודי מתייצב פנים אל פנים מול האלוקים, הוא פוגע באלוקי הרבים הנחשף לאדם מתוך חוויית הבדידות וההכרח שבקיום, מתוך תודעת הגורל התוקף את האדם ומכריעהו.

When a Jew encounters hakadosh baruch hu, again not in the vein of the bris sinai but the bris mitzrayim, which is a bris shel goral. Hu Elokim he encounters Hakadosh Baruch Hu in the sense of אשר איננו ממתין לבקשת האדם והזמנתו. Hakadosh Baruch Hu doesn't, he's not waiting for us to open the door, he's not waiting for us to invite him in.

הוא מטיל מרותו עליו בעל כרחו. אי אפשר לאדם ישראל להגלות את אלוקי העברים מרשותו ומתחומו.

It's impossible again what we've been trying to a little bit describe.

גם כי יחלל שבתו יטמא שולחנו ומשכבו וישתדל להתכחש לעמו לא ינצל משלטונו של אלוקי העברים הדולק אחריו כצל.

There's another Lichora, another aspect of what Hashem tzilcha means. The Nefesh HaChaim, I think they say the same from the Baal Shem Tov, Nefesh HaChaim quotes the Midrash on the phrase in Tehillim, Hashem tzilcha, that, again, it's actually a very different emphasis than than what the Rav is here implying, is that just as a person's shadow does what he does, right? So if for a person will extend his right arm, so then that's what his shadow does, and if a person will extend his left foot, so then that's what his shadow does. So Hakadosh Baruch Hu takes his cue from us. But simultaneously what the Rav is suggesting here is that Hashem tzilcha means that the same way a person can't run away from his shadow, right? Let's say he's his shadow so you want to get away from your shadow, so you know you head, you know you head in the opposite direction, you know, as fast as you run and as far as you go, you know, the shadow is still there.

לא ינצל משלטונו של אלוקי העברים הדולק אחריו כצל. כל זמן שחותמו של אדם מעיד על מקום אכסנתו, כל זמן שטיפת דם עברי נוזל בעורקיו,

in his veins,

כל זמן שבשרו הוא בשר עברי, הוא עובד מאונס את אלוקי העברים. אין עצה ואין תבונה נגדה. גם כי יסיק שמים היהודי הבועט בעמו וגם כי ישא כנפי שחר שם ידו של אלוקי העברים תשיגהו, אנה ילך היהודי מרוחו של אלוקי העברים ואנה מפניו יברח.

Paraphrase, who was it? Rabbi Yehuda Halevi, Ibn Gabirol? What paraphrase.

ויאמרו אלוקי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלוקינו פן יפגענו בדבר או בחרב. היא הזדקקות לציווי אלוקי העברים סופה פורענות והרס הקיום.

Lichora that we commented on, you know, the Rav's introduction that you know when you look into our history, if you delve into our historical existence and historical experience because the the whole reality of Bris Mitzrayim is that even if Rachmana Litzlan a Jew is trying to escape it, he can't. And that's what the Rav is saying, you see this, it's a pasuk in Chumash, but it's a leitmotif of Jewish history as well. Because the posuk in Chumash establishes a reality. So mimaileh, it's something that you see, you see it as a posuk in Chumash, but then you also see it as the reality that the posuk in Chumash tells us that it is.

בשעה שגורל משותף מתבטא גם בקטגוריות חיוביות הנובעות מתודעת שיתוף גורל, ארבע פנים לתודעה נדירה זו.

Reshit, toda'at shituf goral, if there's an awareness of this that we're inextricably bound together, when we have that awareness, when we're not in denial of it, so then מופיעה כתודעת שיתוף מאורעות. We recognize, again, we should recognize, if we have the correct awareness, so then we recognize that events that are happening, even though ostensibly maybe they're playing out in one part of the world and only impacting one part of the Jewish people, but it's something that affects us all.

כולנו שרויים בתחום גורל אחד המקשר את כל שכבות האומה על כל חלקיה ושורותיה ואיננו מבחין בין מעמד למעמד בין איש לרעהו. אין הגורל מבדיל בין משפחות אצילים,

aristocrats,

לזרע פשוטי העם, בין עשיר לעני, בין נסיך לבוש ארגמן לאביון המחזר על הפתחים, בין

aduk, the most pious person, lamitbolel.

אף אם משתמשים אנו בבבל של לשונות, אף כי תושבי ארצות נפרדות אנו, אף אם שונים אנו במראנו, האחד קטן קומה ושחור צבע והשני רם קומה וצהוב שיער, אף אם חיים אנו במערכות כלכליות שונות בתנאי קיום בלתי שווים, האחד דר בארמון מלכים והשני במערה עלובה, גורל כולנו אחד הוא.

Again, and you see how this metaphysical truth plays out historically, plays out politically. I don't know, maybe a number of years ago, we thought that the fanatical Muslims overrunning Europe was a problem for the European continent, was a problem for England. And maybe we thought, okay, we live in the United States. So if we would have learned Kol Dodi Dofek, we would have known that that was foolish, and if we didn't learn Kol Dodi Dofek, so when the results of the mayoral election came in, so then we learned the lesson that way. גורל כולנו אחד הוא. כשמכים את היהודי במערה, so he's more vulnerable, right? He lives in the cave. But the reality is that

מצב ביטחונו של היהודי העומד בחצרות מלכים נפגם. אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים.

Mordechai is telling Esther, the Rav is explaining, not only that you can't shirk your responsibility, it won't work. If you think that you'll be saved even while others are lost, you're wrong, it doesn't work that way.

אסתר המלכה לבושה מלכות. אסתר המלכה לבשה מלכות ומרדכי היהודי לבוש שק נמצאים במלכודת אחידה של המאורע ההיסטורי.

Chaverim kol Yisrael, kulanu נרדפים על צוואר או כולנו נושעים תשועת עולמים. So there's an awareness again that antisemitism isn't local, suffering isn't compartmentalized. It spreads. And whatever natural, historical, or geopolitical cause one assigns to it, but that's just how this metaphysical principle is playing out on the natural level. Second. תודעת שיתוף המאורע ההיסטורי מביאה לידי חוויית שיתוף הסבל. The awareness again that we're all partners in what happens, so that leads to an empathetic, not sympathetic, an empathetic experience of suffering.

רגש הסימפתיה היא עובדת יסוד בתודעת היהדות הגורלית של העולם היהודי. הסבל של שבט אחד מן העם הוא מנת חלקו של הכלל. העם המפוזר והמפורד מתאבל וגם מתנחם יחד. התפילה, הצעקה והנחמה נוסחו

to formulate it

כפי שהדגשתי למעלה במטבע לשון רבים. התחנונים הבוקעים ממעמקי הייסורים אינם מוגבלים לסבלו ולצרתו של היחיד הנאנק. כוללים המה צורכי הציבור כולו. כשישנו חולה בתוך ביתו של אחד הוא מתפלל לא רק עליו אלא גם על כל חולי ישראל. נכנס אחד לביתו או לבית האבל לנחמו ולמחות דמעתו מעל פניו העצובות הוא מכוון דברי נחמו אל כל אבלי ציון וירושלים. הפרעה כלשהי בסדר עולמו של יחיד או שבט צריכה לצער את כל חלקי העם בכל תפוצותיהם. אסור וגם אי אפשר לאני לבודד את עצמו מן הזולת ולא להשתתף בחוויית הסבל שלו.

You know they have descriptions, they even have transcripts from the recordings in the White House how again which again provides a illustration of this reality that the Rav is talking about, that how Kissinger, despite his you know very high position, first as National Security Advisor then as Secretary of State, how Nixon used to abuse him and hurl all kinds of antisemitic tropes against him. Even when a person is trying to escape his Jewishness it doesn't happen. That's why what we're supposed to do is again, it's ee efshar, even if the person wants to, even if the person is looking to, it's impossible. But it's also forbidden. Forbidden to try even though the attempt will be futile.

אסור וגם אי אפשר לאני לבודד את עצמו מן הזולת ולא להשתתף בחוויית הסבל שלו. אם ההנחה של שיתוף המאורע ההיסטורי נכונה היא, אז חוויית שיתוף סבל היא מסקנה ישירה של הנחה זו. יפה אמר אחד מדרשני הדור הקודם כי עם ישראל נמשל לשה. בן בעל שני ראשים שנשאלו עליו בבית המדרש ירושה איך, האם נוטל הוא שני חלקים כדו-אישיות או חלק אחד כאישיות אחידה.

So if he has two heads, is he considered two people or is he one person?

כמו כן יש לשאול האם פיזור העם בתוך הגולה והשתרשותו בסביבות שונות גרמו להתפוררות נפשית רוחנית, או אחדותו של העם לא בטלה חרף העובדה כי בניו שוכנים במרחקים שונים ומשתמשים בריבוי לשונות וטבעות ובין מנהגים שונים וצורות חיים בלתי מקבילות. בקצרה, האחת היא התפוצה היהודית או לא?

So do we react the way we're supposed to in terms of sharing in each other's pain and suffering?

התשובה בהמשך אותו הדרש לבעיית אחדות העם: זהו טיבו עם ההוראה שהורו אז בבית המדרש לבעל דין שהשואל דבר אחדותה של הירושה. ישפכו מים רותחים על ראש האחד, אמר המורה, ונראה את תגובת השני. אם הלא יצעק מכאב, שני הראשים מצטרפים לאישיות אחידה שלמה ותטול חלק אחד. ברם אם השני לא ירגיש את ייסורי הראשון, שתי אישיות מקופלות בגוף אחד וירושתן שני חלקים. גם ביחס לבעיית אחדות האומה יש לדבור מסמרים הלכה שכל זמן שישנו סבל משותף,

and there's joint suffering, the bechinas imo anochi betzara, yeshna achdus. So that now means that we're preserving, we're living the way we should.

אם היהודי שההשגחה האירה אליו פנים והמאמין כי לגביו הוסר עוקץ השנאה והנוחות מצד סביבותיו עדיין מרגיש את צער האומה ונטל המציאות הגורלית, זיקתו לאומה לא הופקעה. אם מים רותחים מוצקים על ראש יהודי במרוקו, צריך היהודי המגוהץ בפריז או בלונדון לצרוח ככרוכיא. ועל ידי הרגשת הכאב הוא שומר אמונים לאומה. פיזור העם וקיפוח חסדי פניו הם תופעות לוואי של העדר רגש הסימפתיה.

You know, the Rav, at least in this section, he doesn't say it, but you wonder whether when there's a failure for the Jew in one land, in one country, to feel and to partake in the suffering of a Jew in another country, if when that happens that doesn't trigger that the suffering has to come to that next country as well. So when you reflect on the different elements here, I don't know, there seems to be such an implication, right? This isn't an existence that one can avoid. So what happens when we try to avoid it? It catches up with us. שיתוף סבל מובא בהקשר שיתוף חובה ואחריות. Again, this is what should be. When we realize that we have one fate, so then there's a sense of mutual responsibility.

בצאת ישראל ממצרים נפלו משה ואהרן על פניהם התחננו לפני האל ואמרו אל אלוקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף? רק לשעה לדורות האני נתפס בעוון הזולת. אם יש בידו להוכיח,

that the Gemara in Shavuos says that

וכשלו איש באחיו איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.

If it's

יש בידו למחות ולא מיחה, אם יש בידו להוכיח, למחות ולהחזירו בתשובה, ישנה אחריות הלכתית מוסרית קולקטיבית לעם ישראל. הפרטים מתלכדים לחטיבה הלכתית מוסרית אחת, בת מצפון אחד ותודעה נורמטיבית כלל כוללת. כבר פסק ההלכה דכל ישראל ערבים זה לזה וכי אחד שכבר יצא ידי חובה יכול להוציא את חברו שלא קיים את המצווה, ואיננו בכלל פטור מן הדבר המופקע מהוצאת חברו מידי חובתו.

The Gemara applies כל ישראל ערבים זה בזה in the context of nitpas ba'avon acher, that if a person, if it's יש בידו למחות ואינו מוחה, so then a person has a responsibility. Then the Gemara in Rosh Hashanah has the din of yatza motzi, that even if you already made Kiddush, so you can make Kiddush a second time to be motzi someone else who has yet to make Kiddush. Ay, but the Mishna in Rosh Hashanah there in the same sugya has a din that

כל הפטור מן הדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם.

So the Rishonim, Rashi, and then other Rishonim after Rashi say what underlies yatza motzi, that's what's reflected here in what the Rav is presenting. What underlies the din of yatza motzi is כל ישראל ערבים זה בזה, which is a remarkable again, when you see it in this context. And that's the context in which the Rav is presenting it also. So we generally think of arvus, again, it literally translates as responsibility, interdependence. But al pi din, the way the halacha of kol Yisrael areivim according to this explanation the Rishonim are giving expresses itself, is that a person is still a mechuyav badavar. He hasn't been yotzei his chiyuv Kiddush as long as there's another Jew who has yet to make Kiddush. It's not a self-contained chiyuv. No, it's so basic, it's so essential that it's part of his own chiyuv. It's not an additional chiyuv he has. Not in addition to making Kiddush, I have a chiyuv of arvus. No, a chiyuv of arvus wouldn't make me a מחויב בדבר להוציא את הרבים ידי חובתם. I have to be a mechuyav in Kiddush to be motzi acheirim in Kiddush. That's what the Rav is saying. It shows this collective identity.

האני אינני פוטר את עצמי כל זמן שהזולת לא עשה המוטל עליו. ישנה כריתת ברית מיוחדת על הערבות ההדדית של בני ישראל. ברית זו באה לידי ביטוי בברכות וקללות בהר גריזים ובהר עיבל. מיוסדת היא על הידיעה של עם שנתגלתה למשה במצרים, ממנה בקעה ועלתה ברית הערבות ההדדית. אדון הנביאים משה רבנו בהתייחסו לברית הערבות הדגיש ואמר למען הקימך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים. חזר הוא על המטבע של ברית מצרים לקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים.

This builds on the foundation of bris Mitzrayim.

כאן התעלה שיתוף הגורל ממישור הסבל החברתי פוליטי למישור הערבות ההלכתית מוסרית.

So it's not only that our political fates are totally intertwined, but halachically, morally, we're one.

כולנו ערבים הדדית כמה שנאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.

Maybe just so we don't run out of time, let's skip to os yod beis for a moment. צו קידוש השם ואיסור חילול השם מבוארים היטב. That they're understood well, or to the light of העיקרון של שיתוף אחריות וחובה, in light of this principle of joint responsibility and obligation. פעולת היחיד מוסקפת על חשבון הרבים. What an individual does is credited, as it were, to the Jewish people as a whole.

כל עוול הנעשה על ידו מכתים את שם ישראל בעולם, אך ראוי הוא היחיד לא רק למצפונו הפרטי, אלא גם למצפון הכללי של האומה. נהג כשורה, קידש שם אומה ושם אלוקי ישראל. חטא, המיט חרפה על האומה וחילל שם אלוקיה.

So what's the... there's a problem, right? The Rav is saying there's a problem which is solved, there's a difficulty which we can now explain away within the mitzvot of Kiddush Hashem and Chillul Hashem in light of this principle. So what's he referring to? So lechora it's clear that the... that the difficulty that the Rav is commenting on, the pasuk, ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, and Chazal darshen תוך תוך עדה עדה. So the pasuk speaks of mitzvot Kiddush Hashem exclusively berabbim. And yet, on the Gimmel Aveirot, even betzina, the mitzvah of Kiddush Hashem and the issur of Chillul Hashem apply. So how's that possible? It's befairush in the pasuk, ונקדשתי בתוך בני ישראל. So that's the... that's like... that's the problem that the Rav is saying is explained here. That the way it's possible for mitzvot Kiddush Hashem to be noheget even betzina is because a Jew wherever he is, is part of the klal, is representing the klal. Peulat hayachid, even if he's betzina, מוסקפת על חשבון הרבים, so mimaila yes, the mitzvah is ונקדשתי בתוך בני ישראל, but heyos that

פעולת היחיד מוסקפת על חשבון הרבים, נהג כשורה, קידש שם אומה ושם אלוקי ישראל,

that's how you have the mitzvah even betzina. But there's another... there's something else here between the lines also. Even what the pshat is when... when the mitzvot Kiddush Hashem is davka befarhesya. So if it's not one of the Gimmel Aveirot Chamurot, if it's shear aveirot and it's leha'avir al hadas, so then there's a חיוב מסירות נפש בפרהסיא. So we think the pshat in that is that the Torah stipulates that... that a condition, a tenai l'chiyuv is that ten other Jews should be present. The Kiddush Hashem will be accomplished by this yachid, but just as there's a t'nai l'chiyuv that it should be l'ha'avir al hadat and not l'hana'at atzmo, so too the t'nai l'chiyuv is that it should be b'farhesya. But if that's the pshat, so then the teretz we just said on the previous kashya doesn't make any sense. Because the teretz we just said on the previous kashya is that when the yachid does something b'tzina, so heyos that his action is attributed to the klal, so it's taka the klal is m'kadesh shem shamayim. So that means ונקדשתי בתוך בני ישראל means hagam maybe the annas has singled out of the minyan, he's singled out one Jew, but the Kiddush Hashem is a Kiddush Hashem that happens again, so he's as it were the shliach tzibbur. You have a minyan. Okay, so there's one shliach tzibbur, but l'mayseh the shliach tzibbur is he's not just there as a yachid in the presence of nine other people; he's there as a shliach tzibbur. You see that's what the pshat of Kiddush Hashem b'rabim is as well. You hear that rabosai? Then mimaila the whole mitzvah is the whole mitzvah is that the rabim are m'kadshei shem shamayim. Oh, so then the pshat is לאור העקרון של שיתוף אחריות וחובה, so then the rabim are m'kadshei shem shamayim even when they're not there. Because wherever a Jew goes, he goes because of this bris mitzrayim, because the Jew can't disassociate, because the Jew is associated, because he does represent, so mimaila it's the rabim are being m'kadesh shem shamayim. See, you have both of them, the two chiddushim, one built on the other in terms of what the havana here is in Kiddush Hashem and Chillul Hashem. Okay, we'll stop here.