Iyunim B’Hilchos De’os – 3rd Yohrtzeit of Mother

Thank you very much to Rabbi and Mrs. Zinken for hosting and for organizing and to all of you for coming on such short notice. Some of the elements that we'll discuss be'ezrat Hashem I've said less tentatively and some maybe a little bit more tentatively. Okay.

דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר. יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד. ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם כעס יכעס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר ויש שהוא שפל רוח ביותר. ויש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה. ויש שהוא בעל לב טהור מאוד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להם. ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם כעניין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף ויש מקצר נפשו שדי לו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקופץ ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול. ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו. ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכיליי ושוע ואכזרי ורחמן ורך לבב ואמיץ לבב וכיוצא בהן.

So in halacha alef the Rambam presents the extremes, right? Of the two ends of the spectrum. And then in the last line of the halacha, so without arichut, he just gives the description without the full sentence elaborating: מהולל ואונן כיליי ושוע אכזרי ורחמן. On page two at the end of halacha hei carrying over into halacha vav:

ומצווין אנו ללכת בדרכים אלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו. כך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויים ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו.

So in the end of halacha alef, the Rambam told us that rachman is an extreme. Right? In the end of halacha alef, rachman and achzari were again all of halacha alef are the extremes. So rachman is an extreme and in halacha gimel the Rambam told us

ששתי הקצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן ומוכן לאחת מהן או שכבר למד אחת מהן ונהג בה יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטוב והיא הדרך הישרה.

And now the Rambam says no, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום. Is there a difference between rachum and rachman? So, if there is a difference, and it's clear that there's not enough of a difference there to answer the question, if the gap is this big and you can knock down the gap to there, you haven't made too much headway. But more to the point, but even more compelling in terms of reinforcing the question, accentuating the question, right? The Gemara in Yevamos, שלשה סימנים יש באומה זו, harachmanim v'habayshanim, rachmanim, right? rachman which is the opposite of achzari, which is an extreme, which a person is supposed to avoid, שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים. The Rambam quotes it in Hilchos Avadim,

ואינו אכזריות האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי עבודה זרה אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וציווה אותם בחוקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל.

So that's the first kasha. The second kasha, the first one I hope again albeit a little tentatively that b'ezras Hashem maybe we'll fully answer. The second kasha I don't know that that will be the case but let's mention it anyway and maybe we'll say something partial. In Halacha Vov, reading midway through the second line, ועל דרך זו קראו הנביאים לקל בכל אותן הכינויים. Given that lecha dumiya tehila, so why do we have all these adjectives ascribed to Hakadosh Baruch Hu? So says the Rambam,

ועל דרך זו קראו הנביאים לקל בכל אותן הכינויים, ארך אפים ורב חסד,

tzadik v'yashar,

תמים גיבור וחזק וכיוצא בהם להודיע שהם דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות כפי כוחו.

But understand, the Rambam at the end of Halacha Hey tells us,

מצווים אנו ללכת בדרכים האלו הבינוניים והם הדרכים הטובים והישרים.

So how do you identify the drachim tovim viyisharim? You look to see if they're beynoyinim, so as the Rambam in Halacha Dalet presented, right? What did the Rambam say in Halacha Dalet?

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. לפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשערן ומכוון אותן בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו.

Keitzad?

לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני. לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת.

So a person, you look at the spectrum, you look at the spectrum and you identify what is the mida beynonis. Similarly,

וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר לחיות בזולתן

k'inyan shene'emar. When the Rambam says k'inyan shene'emar as opposed to shene'emar, it means he's not quoting the pasuk as a makor. He's saying that this idea is also reflected in the pasuk. The idea we have on our own, it's k'inyan shene'emar. If the pasuk is a makor, it's shene'emar. If the idea that we're saying we know independently and is also reflected in the pasuk, then it's k'inyan shene'emar. So we know, we can recognize what the מידה בינונית בכל דעה ודעה. So what do we need ועל דרך זו קראו הנביאים לקל בכל אותן הכינויים? So those are our two kashas. Those are the two kashas. Okay, let's leave that and let's jump to perek vav.

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר: הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ואומר ואומר אשרי האיש וגומר

from the beginning of Tehillim.

וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובה.

Good. Let's let's skip now to halacha beis.

מצות עשה להידבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כעניין שנאמר ובו תדבק. וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה? אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו

hiddabek bachachamim vesalmideihem. Uvo sidbak's the makor? I'm sorry? Uvo sidbak's the makor for this? Yeah, I think it's a Gemara at the end of Kesubos or something. Kinyan? Kinyan shene'emar? Yeah and let me let me let me let me just find the whole thing. Thank you. Shene'emar uvo sidbak. That's what it says.

וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה? אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו

hiddabek bachachamim vesalmideihem.

לפיכך צריך אדם להשתדל שיישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להם בכל מיני חיבור

shene'emar uledavka bo.

וכן צוו חכמים ואמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם.

So the the obvious difficulty here is is the apparent overlap and redundancy between halachos aleph and beis. The Rambam already tells us in halacha aleph that צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל החכמים. We we already knew that in halacha aleph. And then the Rambam circles back and tells it to us again in halacha beis. That's the the obvious difficulty. Okay, so lechora is as follows. Tanu rabanan, the Gemara in Yoma: es mishpatai ta'asu

דברים שאילמלא נכתבו דין הוא שייכתבו. ואלו הן עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם.

The Gemara in Eruvin, I'm sorry, I forgot, on tzaddik tes, that אילמלא ניתנה תורה היינו למדים גזל מנמלה וצניעות מחתול etcetera. So clearly I mean the mashmaos is already here in Yoma that din hu sheyikasevu means in sevara we know that these issurim should be legislated. We know that in sevara and that's what the Gemara... And in Eiruvin says explicitly that hayinu le-medin, that that we hayinu le-medin גזל מן הנמלה וצניעות מהחתול ועריות מהיונה etcetera. Or in other words, what’s what’s clear in sevara, what what common sense moral religious intuition tells us, is a mechayev, is a mechayev. Rav Nissim Gaon writes in the hakdama. It’s very helpfully underlined here. Rav Nissim Gaon writes in the hakdama:

כל המצוות שהן תלויות בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדור דור.

Anything which is talui besvara and havanas halev, so everyone is chayiv. Bnei Noach also chayivim, certainly we’re chayivim. Sevara is is a mechayev. And again, you have this in the Geonim, in the Gedolei Rishonim, I put a couple of the the the sources here. Rav Saadia Gaon writes in in the hakdama to Emunos V'Deios:

צריך שנדבר הנה על מושכי האמת ונותני הבירור אשר הם מוצא כל ידוע. ונאמר שהם שלושה מושכים.

There are three things that that elicit truth. Three things from which we can draw truth. Ha-rishon yedias ha-nir’eh, sensory perception, ve-ha-sheini madda ha-sechel, והשלישי ידיעת מה שההכרח מביא אליו. Something that that can be deduced from from the first two. And then he says:

אבל אנחנו קהל המייחדים מאמינים באלו השלושה מושכים ונחבר עליהם מושך רביעי והוא ההגדה הנאמנת.

Torah, Mesorah. Chovos HaLevavos quotes Saadia Gaon:

והשערים שפתח הבורא לדעת תורתו ודתו הם שלושה. הראשון מהם השכל הניצול מכל פגע, והב' ספר תורתו הנתונה למשה נביאו,

Torah she-bi-ksav,

והג' הקבלה שקיבלנו מקדמונינו. וכבר הקדים לבארם הרב הגדול רבנו סעדיה ז"ל במה שיש בו די.

So sevara is is a mechayev. It puts it first. It puts it first by Chovos HaLevavos before Torah she-bi-ksav, Torah she-ba'al peh. It’s kind of... right. Right. The Rambam writes in Hilchos Avodah Zarah as follows:

ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים,

the famous Midrash,

והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולא ראוי להשתחוות להקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם.

So Avraham Avinu is teaching Emunah b'Hashem based on on logic, based on logic. And and it’s the the word that the Rambam uses to express it, ra’ui, means not just you know... tzugepast, but ra'uy means it's something which is compelling mitoch hasvara. That's what the way the Rambam uses the lashon ra'uy. Another example where he uses the lashon ra'uy in Hilchos Me'ilah when he tells us about the about learning ta'amei mitzvos:

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולדעת סוף עניינם כפי כוחו.

Okay, fine. So that's again nimnu v'gamru, Chazal, v'Gaonim, you have it in the Rambam. Fine. Coming back to Perek Vav. The kasha we had in Perek Vav of the apparent redundancy between Halacha Alef and Halacha Beis. So lakhora is as follows: Let's reread Halacha Alef, or part of it.

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם.

The Rambam has a chiyuv without a pasuk. There's no pasuk. He already knows the chiyuv. No pasuk. How does he know the chiyuv? Because if you see that human nature is that we're susceptible to peer pressure, to societal influence, so then svara tells you that a person has to surround himself with healthy influences. You don't need a pasuk. And the Rambam takeh doesn't have a pasuk. So the chiyuv in Halacha Alef is misvara, is din hu sheyikaseiv, is ilmalei nitna Torah, is u'vinas haleiv in Halacha Alef. What's Halacha Beis? So the difference between Halacha Alef and Halacha Beis are this: Halacha Beis doesn't say anything about lehisracheik min haresha'im. Right? The Rambam doesn't come back to that in Halacha Beis because the Torah's mitzvah doesn't say anything about being misracheik min haresha'im. It just says u'vo sidbak, then he's doveik b'chachamim v'talmideihem. So the svara tells you something that the pasuk doesn't tell you. The pasuk tells you something the svara doesn't tell you. The svara tells you that you have to monitor your exposure. You have to be careful about your exposure. So that implies two things. It implies lehischaver latzadikim and conversely lehisracheik min haresha'im. What does the pasuk tell you that the svara doesn't tell you? The hisdabkus is a higher level and a more intense connection than lehischaver u'layeshev. Right? Which is why all these applications in Halacha Beis don't follow from the mandate in Halacha Alef. So Halacha Alef is the chiyuv misvara. Again, that's why the Rambam has no pasuk. L'fichach tzarich without a pasuk. And again, the pesukim he quotes are k'inyan shene'emar. He's not—or hu sheShlomo omer. This idea is also found. It's not sourcing the din. It's not quoting a makor for the din. The makor is svara. If you know that's the case,

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו,

so then havanas haleiv, svara dictates that צריך אדם להתחבר לצדיקים ולהתרחק מן הרשעים. Comes the Torah and is not duplicating the svara. The Torah is coming and saying, no, but with the chachamim it shouldn't only be layeshev, it should be lehidaveik b'chachamim. The svara doesn't tell you, you know, ad k'dei kach שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם. None of that follows from the svara. So lakhora that's the teretz in Halacha Alef and Beis. השתא דאתינא להכי ייתכן that what we have here is also a paradigm for the relationship, or part of what we have here is a paradigm for the relationship. Between those mitzvos which we also know misvara, but are also mitzvos hatorah. And the paradigm is that even in mitzvos that we know in svara, such as להתחבר לצדיקים ולשבת אצל חכמים, when the Torah writes such a mitzvah, the Torah elevates it to a higher level. Even in mitzvos sichliyos, what the Torah reveals to us is a higher level than we would have known based on our own svara, based on our own sechel. So it's hard to know with the way memory works whether I had seen this previously and forgotten it and remembered it as my own or whether I hadn't seen it previously. But either way there is a letter from the Rav zichrono livracha where he says exactly this yesod, albeit in a different context. The letter is printed in the volume that has the in Hebrew the volume is called Ish al Ha'eda I think and in English it's the Communications and Community and Covenant and other things. Yeah, okay. So here, this is the original. It was written in Lashon Hakodesh. Here's the original.

אינני תופס את טיב שאלתו על דבר אהבת ישראל מה היא הסתירה בין מצוות ואהבת לרעך כמוך לתכונה הנפשית לאהוב את בני החבורה שהיחיד משתייך אליה במקרה דידן האום.

The Rav's correspondent apparently had asked like what's V'ahavta L're'acha Kamocha about? Like every you find that in every national in every national group you find that there's a certain affinity or kinship that one Irishman has for another Irishman because they have a common national home. So what's, so that was the again just reconstructing. So the Rav says, I don't really understand the question.

כל מצווה שבין אדם לחברו לכל הפחות רובן הגדול מקבילות לנטיות נפשיות הפועלות בתודעתו של אדם.

The overwhelming majority of mitzvos takka do parallel intuitive, natural inclinations that a person has. ולולי לא ניתנו בדין היו להיעשות. Like the Gemara in Yoma.

והיינו למדים מן הטבע הקוטר לשון כתר אותנו סחור סחור.

Probably alluding to the Gemara in Eruvin. First alluding to the Gemara in Yoma, then alluding to the Gemara in Eruvin.

כדברי חז"ל בהרבה מקומות אם כן גם מצוות אהבת הרעים בכלל המשפטים המתאימים עם רגשות הצדק והחסד הטבעיים.

It's no different than ich veis, than lo tignov. I'm not sure, I'm not sure what the question is. But now he goes on.

אולם בשעה שנצטוו ישראל על משפטים שכליים נתחדשו שני דברים א נטייה טבעית נפשית הפכה לצו אלוקי גילוי.

Even if there would be no nafka mina l'dina, there's a nafka mina that it's no longer just something that we intuitively recognize, albeit recognizing that our intuition is God-given, but אף על פי כן there's a difference between something, a norm that we intuitively recognize and a norm that Hakadosh Baruch Hu reveals. משל למה הדבר דומה. Let's say right we sense there's a difference. Let's say you come home and you see that your father is worn out after a long hard day at work. And he looks dehydrated and energy enervated. So you know that he needs a drink of water. So you go, you bring him a cup of water. That's scenario number one. Scenario number two is he comes in in the same state and he asks you for the cup of water. So avada there's a higher level of chiyuv in the second. Agam that Kibud Av V'eim again is a mitzvah sichlis. I think the is a mitzvah sichlis and you know on your own that he needs the cup of water, but it's intuitive, right? That there's it's a higher level chiyuv once he asks you for it. So that's aleph. Netiya tivity nafshis the first chiddush of mitzvos sichliyos, the fact that they're written in the Torah is that נטייה טבעית נפשית נהפכה לצו אלוקי גילויי. Beis:

השטח הנורמטיבי התרחב והתעמק והגיע למרחבי ומעמקי אידיאליות שאינם ידועים לנטייה הפסיכולוגית.

Now that's the yesod that we were saying, right? That when you have a mitzvah sichlis in the Torah, the Torah takes it to a higher level. The Torah takes it to a higher level. Lemashal,

אהבת בני החבורה הטבעית אינה אלא רגש סולידריות הנובעת מתודעת שיתוף גורל ומאורע. ולאמיתו של דבר אין אהבה זו ביחודה אלא אהבה עצמית.

Peulas haproyektsia - projection -

מביאה את האני אהוב אל הזולת משום שהוא רואה את בבואת עצמו בזולת. וזיקה אגואיסטית כזו אינה מחייבת במעשים כלפי היחיד. רק בשעה שהחבורה כולה נתונה לכליון בוקע ועולה רגש זה של סולידריות ומפעיל את האדם עד כדי מסירות נפש ממש. ברם הצו של ואהבת לרעך כמוך תובע מן היחיד אהבה בלתי אגואיסטית כלפי הזולת ומחייב בפעולות ממשיוות.

So that's exactly this yesod. Exactly this yesod. So the next, I don't know, the next thought, and lechora that's again, so the pshat here in in vov, aleph and beis, aleph is the mechayev of sevara, beis is the mechayev of the pasuk, and this is a binyan av, this is a paradigm that that whenever you have that parallelism that the Torah is revealing a mitzvah sichlis that's known to us misvara, so the Torah's elevating it to an otherwise unrecognizable, indiscernible level. Now okay, I have to indulge a yetzer hara here on take a look on page four. I don't know, this is probably al derech hachiddush but maybe not, I don't know, I don't know.

פרק ו הלכה ח: חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשם שפלה למאוד ורוחם נמוכה אף על פי שהן בעלי ממון ואפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרין אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון.

So the Rambam's pose'ach with chayav adam and his chosem with muzharnu anu. So why not chayavim anu or muzhar adam? Now the word adam really just means an individual. So depending upon the context, if the context is Torah, if the context is Jewish, so it means the individual Jew. In I don't think it's here, but for instance, if you look in

פרק ו הלכה ג: מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו.

So obviously adam and that's what it means ruba deruba in the Rambam. Adam just means an individual. If the context is not Knesses Yisrael, if the context is... So why does the Rambam shift? What- why does the Rambam shift? I don't know. So maybe, maybe, Lehizaher biyitomim vealmanos, svara dictates, no? That you have to have rachmanus on a yosom and almanah. That you have to have rachmanus on Queen Elizabeth after her husband dies? I don't know. I don't know if she's got a nice- she had a nice house, very nice house and- and houses. And- didn't really, she didn't have to want for much, that's a different story. But she wasn't- had nothing to do with her being an almanah. She didn't- she didn't lack for anything. Afilu,

אף על פי שאין בעלי ממון, אפילו אלמנתו של מלך

or wherever you want to put the comma. אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו, muhzarin anu aleihen. Now that's already the Torah taking this natural ethic to the to the higher level, to a higher- to a higher plane. Okay. Now. Nahzor ledidan. So what did we ask? We began with a question that in halakha aleph the Rambam clearly, clearly depicts rachman as an extreme. Veal derakhim elu, the last line in halakha aleph in perek aleph halakha aleph, I should say,

ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזר ורחמן.

It's an extreme. Halakha gimel,

שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה.

And yet,

ג' סימנים באומה זו, רחמנים בישנים גומלי חסדים, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום.

Or. So likhora it's like this. Halakha gimel,

שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהם ולא למדן לעצמו.

What- what were the semantics of raoui in Hilkhot Avodah Zarah? It's not a good idea. It's not a good idea to be over Avodah Zarah. Not a good idea to go prostrate yourself in front of an idol. No, it's something which was מוכרח ומוכרח מתוך הסברא. So the Rambam is telling us that the derekh habenonit is a mehayev of svara. Right? It's ein raoui. And veha reaya, there's something which is, I don't know, you have to look, maybe there are other examples in the Mishneh Torah. I don't know. But- but it's a pele. In halakha dalet, the Rambam writes

לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשערם.

He tells you about the derabbanan before the deoraita. He doesn't- he doesn't present the deoraita, the hiyuv deoraita doesn't come until the end of halakha hei, מצווים אנו ללכת בדרכים אלו הבינונים. So he has the derabbanan before the deoraita. It would be like having issur tiltul muktzeh before issur melakhah. But no, so the teretz is, no, raoui already establishes a hiyuv. I can- the Rambam is already free to tell us ציווי חכמים שיהא אדם שם דעותיו תמיד because there- there is a hiyuv that he's already presented, that it's אין ראוי לו לאדם ללכת בהם ולא למדן לעצמו. So, kum deita that vehalakhta bidrakhav is another example, like ubos tidbak, vehalakhta bidrakhav also there- there's a mehayev of again, it's- it's a mitzvas sikhlis, it's natural morality, but then it's also al pi Torah. It's also revealed. Or, what's the paradigm? That whenever the Torah has something which is also a natural, the Torah takes it to a higher level. So the teretz is, al pi svara, al pi sekhel, rachmanus is an extreme. Rachmanus is an extreme. Akhzariyus is an extreme, rachmanus is an extreme. Din. is the middle. But the Torah takes, takes it and the Torah in some cases, not all cases, in some cases, the Torah redefines the Torah's definition of what's beinoni, what's emtzoei diverges from what we would have said in sevara. The same way in פרק ו הלכה א sevara tells you lehis-chaber and lesheiv and the Torah says le-hidaveik, hisdovkus, a different level. The Torah elevates it to a different level. So הוא הדין הוא הטעם based on if we didn't have vehalachta bidrachav with ה' ה' אל רחום וחנון so we would have said rachmanus is an extreme. It is an extreme. In sevara you would have said it's an extreme. And that's how the Rambam depicts it because in Halacha Aleph he's talking about what you understand in sevara. So and then so here too you need both. You need to recognize that this chiyuv again is a חיוב על פי סברא and a חיוב על פי פסוק. Al pi sevara because the fact that it's a chiyuv al pi sevara means that we're not lost where the Torah doesn't define for us what the mida beinonis is. The Torah didn't define how much I don't know the Torah didn't define how much money a person should aspire to having. The Torah didn't tell us how much a person should eat. The fact that it's also a mechayev of sevara means that sevara can be koveia in those places. Oh, so we asked and again this addresses many of them but not all of them as you'll certainly recognize, which is why I don't know that it's a complete answer. מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום ve-al derech zu מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש ve-al derech zu קראו הנביאים לקל בכל אותן הכינויים ארך אפים right? Moshe Rabbeinu olav hashalom Hakadosh Baruch Hu told him to write erech apayim, so Moshe Rabbeinu said you mean latzadikim? And Hakadosh Baruch Hu said no I mean latzadikim ul-resha'im. So clearly that's not a sevara. Moshe Rabbeinu wasn't mechaven that Hakadosh Baruch Hu should be erech apayim for years, for decades, for resha'im. So that's why again so we asked heyos that you can recognize on your own the mida beinonis, so what do you need, how does that faren for why the nevi'im have to give you these descriptions? Because the teirutz is no, we can recognize on our own what the mida beinonis is hayotzeh min hasevara. And in some cases the Torah leaves it alone. The Torah doesn't give us descriptions, doesn't give us an adjective of Hakadosh Baruch Hu in every area, which is why the Rambam has to tell us that there's a mechayev of sevara as well. But again whenever you have a mitzvah sichlis so then and the Torah has it as well, so it means that the Torah is elevating it to a higher level than you could ever know naturally. And so le-hodia so we takeh wouldn't have known, we know what the mida beinonis is in terms of money. That we can be mechaven to al pi sevara. So therefore there's no pasuk, there's no adjective about Hakadosh Baruch Hu and that's why we need to know that this is ניתן להתפרש בדרך הסברא that sevara is also a mechayev. But me'idach gisa just like we know in sevara להתחבר לצדיקים ולשבת אצל החכמים but the Torah says no the Torah's morality takes it, takes it higher, takes it to the next level. So הוא הדין הוא הטעם ועל דרך זו קראו הנביאים. Okay, does it work for every adjective here? I don't know that it's adequate for every adjective. I mean the biggest pela is we need the pasuk in Parshat Ha'azinu that tells us that yashar is a derech yashar. Like that's the biggest pela. That's the you know here in okay so ayin-vav. Okay that's the that's the suggestion of the S'ma. What about averos? I mean averos siflios? How would that factor in? Does that