Simchas Beis HaShoeiva 5787: Yediah, Ahava, Dveykus

Ordinarily, when we're able to enjoy such a beautiful gathering, such a beautiful simchat bet hashoeva, so there's a long list of thank yous, so much goes into it, but the list is actually very short. The Alters are the מעשים ועוסקים in every, from conceiving, initiating, arranging, preparing, setting up, baking, preparing. So, I express my hakarat hatov, and I'm sure everyone else joins as well in extending our heartfelt thanks. Sefat Emet quotes from the Kedushat Levi that Sukkot is a time for תשובה מאהבה. So, against that background, let's try to understand a little bit. The Rambam writes in פרק ז of Hilchot Teshuva:
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך, ונאמר שובו עדי נאם ה', ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, כלומר אם תשוב בתשובה בי תדבק.
Again in הלכה ז, in the next הלכה, the Rambam gives the before and after contrast, before the person does teshuva, but after he does teshuva:
כמה מעולה מעלת התשובה! אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל, שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם,
and then skipping a few lines, והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם. So teshuva yields
דבקות. אם תשוב בתשובה בי תדבק, והיום הוא מודבק בשכינה.
Teshuva yields דבקות. The Rambam writes towards the end of the Moreh, reading from the Ibn Tibbon translation, but the more modern translations have the same gist, albeit with a different vocabulary:
והיה כאשר תשיג השם ומעשיו כפי מה שישכלהו השכל, אחר כן תתחיל להמסר אליו, ותשתדל להתקרב לו, ותחזק הדיבוק אשר בינך ובינו, והוא השכל.
A little further:
הלא בארתי לך שזה השכל אשר שפע עלינו מהשם יתעלה הוא הדיבוק אשר בינינו ובינו.
The connection, the exclusive connection that a person has with הקדוש ברוך הוא, it has to be anchored in the
שכל, שזה השכל שכל הוא הדיבוק אשר בינינו ובינו, והרשות נתונה לך, אם תרצה לחזק הדיבוק הזה תעשה, ואם תרצה להחלישו מעט מעט, תעשה.
So how then does teshuva, person with complete, total sincerity experiences the various elements of teshuva, but how does that yield דביקות? How does that yield דביקות? So, earlier in פרק ה, and everything we're saying is built upon the transformative insight into Hilchot Teshuva from the רב זכרונו לברכה about how the Rambam divides his discussion of teshuva into two parts, before and after his discussion בחירה חופשית, the Rambam writes here in פרק ה הלכה א as follows: רשות כל אדם נתונה לו. רשות in the sense of ability, capacity, the wherewithal.
אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה, הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר, הן מין זה של אדם היה אחד בעולם, ואין לו מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ.
So the capacity of בחירה חופשית for the Rambam is not only the ability to decide what to do, what not to do, what to say, what not to say, but the capacity of בחירה חופשית includes this ability מעצמו בדעתו ומחשבתו to discern טוב and רע. Because of what use is it to have בחירה in what one does if one doesn't have the ability to be discriminating and to be able to distinguish between טוב and
רע? שיהא הוא מעצמו ממנו לדעת טוב ורע, שיהא הוא מעצמו בדעתו ומחשבתו יודע הטוב והרע.
Now the notion יודע טוב ורע clearly means more than just the fact that we all have, Hakadosh Baruch Hu designed humanity in such a way that we have a conscience, and that there's a certain instinct for רע and טוב. יודע טוב ורע clearly runs deeper than that instinctive reaction which can, which does arise from hearing the the the voice of one's conscience. It's something that runs deeper than that, to be יודע טוב ורע. What what is the the foundation of that ידיעת טוב ורע that that a person has the רשות, has that capacity for? כיון שנגמל איתן זה, when אברהם אבינו was weaned, התחיל לשוטט בדעתו, he began to explore, In his mind, והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, it was a relentless search,
והיה תמה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו?
How is it that there's motion in the universe? There's energy. There has to be a source of energy. There has to be a source of motion. לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. However, skipping a little bit:
וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עמהם, ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מדעתו הנכונה.
Avraham Avinu discovered דרך האמת, והבין, and he discerned קו הצדק. A little bit further, when the Rambam describes how after Avraham Avinu spent his entire life teaching and disseminating אמונה בהשם, and then Yitzchak continued, and then Yaakov continued:
ויעקב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם.
Avraham Avinu's discovery of Hakadosh Baruch Hu included discovery of a moral code, קו הצדק. It wasn't simply that Avraham Avinu discerned in terms of laws of science that there needs to be a בורא עולם, there needs to be a Creator. Avraham Avinu, his discovery of Hakadosh Baruch Hu included, it was inseparable, that there's a moral code which recognizing Hakadosh Baruch Hu implies. What exactly was this דרך השם, this מצות אברהם? In Perek Aleph of Deot, speaking of
והלכת בדרכיו: ולפי שהשמות האלו שנקרא בהן היוצר הן הדרך הבינונית שאנו חייבים ללכת בה, נקראת דרך זו דרך השם. והיא שלימד אברהם אבינו לבניו, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט. ידיעת השם
teaches that a person has to live in a way that's as godly as possible. ידיעת השם means, again, recognizing that הקדוש ברוך הוא is the perfect Being. He is tov. Obviously, speaking inadequately, anthropomorphically, הקדוש ברוך הוא is not meshubaad to emotion, to subjective dictates of temperament. There's neither excess nor deficiency in הקדוש ברוך הוא. His derachim are tovim veyesharim. And thus, ידיעת השם teaches that a person who's יודע השם has to strive to be in his life as God-like as possible. The Rambam partially spells this out, speaking in the Hakdamah to Peirush HaMishnayot about השגת המושכלות, grasping abstract truth, not just seeing what's physical and concrete,
והחשוב שבמושכלות, השגת אחדות השם יתעלה ויתרומם. אבל אם השגת המושכלות יחייב לעזוב את הלהיטות לתענוגים הגשמיים.
So ידיעת השם is mechayev. It's not an, an insight that there's a Boreh who stands behind the beriah. ידיעת השם is mechayev. When the Rambam says that
רשות כל אדם נתונה, שיהיה הוא מעצמו, בדעתו ומחשבתו יודע הטוב והרע,
it's a yediah which is rooted in ידיעת השם. The Rambam begins
פרק ז, הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שביארנו.
The catalyst for teshuvah before Perek Heh is ידיעת החטא. A person has a yediah that עבר על אחת ממצוות השם. That's the catalyst for teshuvah before Perek Heh. A person knows he did something asur. The catalyst for teshuvah after Perek Heh, in Perek Zayin, is not simply ידיעת החטא, but מתוך ידיעת השם. A person views, reviews, himself, his life, his conduct, in the light of ידיעת השם. הואיל ורשות כל אדם נתונה לו, a person has שיהיה הוא מעצמו, בדעתו ומחשבתו יודע, that will catapult a person, that will catalyze the person to do teshuvah. A teshuvah which arises not only out of ידיעת החטא, but out of an enhanced, deepened ידיעת השם, that takeh yields deveikut. That takeh yields deveikut. היום הוא מודבק בשכינה. [Error processing chunk 5]
כי אני השם עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי.
So that stands out the the the the teshuvah from from דעות רעות meaning rooted, anchored in ידיעת השם. Why why didn't the Rambam use the phrase from Chazal of of תשובה מאהבה? The the Rav says others suggest this as well that that is what the Rambam is depicting here in פרק ז'. But why does he so conspicuously avoid using the term that Chazal use? So, זה הכלל, when when the Rambam changes, when the Rambam paraphrases, he does so דרך פירוש. There's something that perhaps we might misunderstand about the term, about the phrase in Chazal, and the Rambam substitutes to clarify. תשובה מיראה, תשובה מאהבה could be understood that within the world of teshuvah there exist two different types of teshuvah. And it's a distinction which is very much belongs to the world of teshuvah. And the Rambam is telling us that תשובה מאהבה as opposed to תשובה מיראה reflect the same two דרכים that exist across the spectrum in avodat Hashem. It's not It's not a distinction which is unique to which is limited to teshuvah. No. It's a person can be עובד מיראה a person can be עובד מאהבה. When those two דרכים are brought to bear on doing teshuvah, it yields two types of teshuvah. But it's not It's not It's not a teshuvah distinction. The distinction lies in and that's exactly what we're saying, a תשובה מאהבה has the same basis as all avodat Hashem me'ahavah does. It's rooted in ידיעת השם. And And the same way the Rambam writes in פרק י' הלכה ב', I think maybe we spoke about this a little bit last year,
ובזמן שיאהב את השם אהבה הראויה מיד יעשה כל המצוות מאהבה.
Fulfilling מצוות מאהבה is a byproduct of ידיעה/אהבת השם. It's not It's not its own endeavor, its own self-contained avodah. It's an expression when ובזמן שיאהב את השם, ממילא יעשה כל המצוות מאהבה. When a person שיהיה הוא מעצמו בדעתו ומחשבתו יודע, So then mimela the the the teshuvah comes. A person is מכיר רבונו של עולם, he not only senses an obligation, but he feels a tremendous desire to want to live in as godly a way as possible. When When a person recognizes truth השם אלוקים אמת, A person not only understands an obligation to live by that truth, but he wants to live by that truth. When a person recognizes the truth of the ריבונו של עולם and therefore the truth of His way, and recognizes how he's fallen short of that in the past, a person not only feels the obligation, but a person just wants, in the deepest, most profound way, to do what's right, to do what's good, whether it's the טוב and רע that the person can understand on his own through ידיעת ה', whether it's the טוב and רע of the מצוות מאהבת אדון כל הארץ שציווה בה. And that teshuvah which arises מתוך ידיעת ה' is a source of deveikut. Maybe we'll, I have a feeling we're going to, and then just try to add one or two more points בעניין הזה. Just to summarize in a sentence or two the point we were trying to develop until now: just as the Rambam writes here in פרק י' of תשובה, הלכה ב', that
ובזמן שיאהב את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצוות מאהבה,
when there's a sufficient degree of ידיעת ה' that it generates אהבת ה', so then that automatically expresses itself, it automatically spills over into fulfilling מצוות מאהבה. And basically what we were suggesting is that teshuvah is no exception to that. The same way
בזמן שיאהב את ה' מיד יניח תפילין ויטול לולב ויאכל מצה ויברך ברכת המזון מאהבה,
so ישוב מאהבה also. And that teshuvah, which again, which is the outgrowth of ידיעה plus אהבה, that's the teshuvah which which affords deveikut. The prior חטאים don't stand in the way, they don't obstruct the deveikut.
פרק ז' הלכה ה': כל הנביאים כולן ציוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר, והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה,
then the pasuk continues,
הברכה והקללה והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה,
then the Rambam continues quoting, ושבת עד ה' אלוקיך, and then subsequently, ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך. Generally, when we think of a teshuvah which is triggered by ייסורים, rachmana litzlan, we think of a teshuvah meyirah. We think of a person desperate, desperate to find relief, respite from the yisurim, and teshuvah is the is the panacea for every thing that afflicts him. And sometimes that is the way things unfold. But it's explicit here in the Rambam that yisurim can inspire teshuvah me'ahavah also, because the Rambam here is talking about the teshuvah me'ahavah, and he says that's the teshuvah which the Torah is speaking about, and it's a teshuvah which is which emerges from כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה. A person can respond to adversity on either of two levels. A person can respond to the very real pain, be it emotional, be it physical, of the adversity. Or if a person chooses to react with והשבות אל לבבך, he can reflect upon the דרכי השם which are evident in the yisurim that confront him.
וכאשר יקבל האדם את מוסר השם, מוסר לשון ייסורים, רבינו יונה,
skipping a few words, ראוי לו שישמח בייסוריו. A person can glimpse דרכי השם when Hakadosh Baruch Hu showers what we upon him what we experience as berachah, but a person can also glimpse דרכי השם, he can be he can arrive at a deeper ידיעת השם in reflecting upon what we experience not as berachah, but as adversity, as as yisurim. And unless everyone, unless one is holding by the madreigah of the Rabbi Reb Zusha, everyone experiences adversity and yisurim of one sort or another in in life. Story is told of of the Rabbi Reb Zusha that when the Hafla'ah and his brother were looking to assess the chasidut, so they went to the Mezeritcher Maggid, and and and they they posed the following question that the Mishnah in Berachot says that חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, how is that possible? And the Maggid said, \"I have a תלמיד, זושא, go ask him the question.\" So they go to they go they go to the to the Rabbi Reb Zusha, and and they say, you know, \"We had a question and and the Maggid sent us to ask you.\" So he's very taken aback, so they they pose the question, and he said, \"No, there's some mistake here.\" Says, \"Nothing bad has ever happened to me, so obviously there was some misunderstanding between you and and and the Maggid.\" So, unless one is on that madregah of of the Rabbi Reb Zusha, that the rest of us all experience to varying degrees, at different times, in different forms and shapes, we all experience yissurim. We can react only, you know, to the pain שבו and reach out to Hakadosh Baruch Hu to to spare us that pain. Or we can see the דרכי השם שבו. Maybe sometimes maybe sometimes we'll even see the כל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה. Maybe sometimes we'll even be able to glimpse that. Not all the time. And that can inspire a a teshuvah me'ahavah, because it it it it emanates from a deepened ידיעת השם. The Sforno comments here on on on these pesukim in Nitzavim:
ושבת עד השם אלוקיך תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד, וזו היא התשובה שאמרו ז״ל שמגעת עד כסא הכבוד.
One one one last one last thought. We we find in mitzvot the the following phenomenon. The Rambam begins Hilchot Tefillah:
מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את השם אלוקיכם, מפי השמועה למדו שהעבודה זו היא תפילה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם, אמרו חכמים איזו היא עבודה שבלב זו תפילה.
Tefillah is defined as עבודה שבלב. What what does the phrase עבודה שבלב mean? So, the Rambam at no point in his definition of the דאורייתא of tefillah suggests any equivalence between tefillah and עבודת קרבנות, as Rabbeinu Yonah does. The Rambam understands עבודה שבלב that that לב sometimes means thought. ולא תתורו אחרי לבבכם, the Rambam in פרק ב׳ of Hilchot Avodah Zarah, not to go after
הרהורי הרהורים, מחשבות. לב שם משתתף, הוא שם האבר אשר בו התחלת החי,
refers to the organ, the heart,
והוא שם המחשבה גם כן, ומזה הוא ענין ולא תתורו אחרי לבבכם.
So עבודה שבלב for the Rambam means that the essence of tefillah is that a person once a day, minimally, takes some time out and focuses upon Hakadosh Baruch Hu. That's what what עבודה שבלב means. עבודה where the ikar of the עבודה is במחשבה, focusing his thoughts for those few moments upon Hakadosh Baruch Hu. That That's what עבודה שבלב means. The Rambam talks about
שויתי ה׳ לנגדי תמיד, שישים האדם מחשבתו בשם לבדו אחר שהגיע אל ידיעתו כמו שבארנו.
To try as much as possible, on the basis of ידיעת השם, to be constantly focused upon Hakadosh Baruch Hu. והנה בארה התורה כי זאת העבודה האחרונה of of always being focused on Hakadosh Baruch Hu, mindful of הקדוש ברוך הוא, לא תהיה אלא אחר ההשגה. It it only is meaningful when rooted in correct
ידיעת השם. אמר לאהבה את ה׳ אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. הנה בארנו פעמים רבות כי האהבה היא כפי ההשגה, ואחר האהבה תהיה העבודה ההיא, אשר כבר העירו רבותינו ז״ל עליה ואמרו זו עבודה שבלב, והיא אצלי שישים האדם כל מחשבתו במושכל הראשון ולהתבודד בו כפי היכולת.
So the Rambam here says that avodah shebalev doesn't mean to daven once a day. It means that a person and and the the biggest baalei avodah do this much of the time, only the Avos and Moshe Rabbeinu did it all the time. It means to constantly be focused upon Hakadosh Baruch Hu. So what that means is that avodah shebalev, there are two levels to the mitzvah. There's the basic level, in which we're all chayav. We can all take out a few minutes every day, stop what we're doing, and focus upon Hakadosh Baruch Hu. And that's what avodah shebalev means on its basic level. And then there's a higher level to which we should all aspire, and to which big בעלי עבודה למחצה לשליש ולרביע attain, which is to always be focused upon Hakadosh Baruch Hu. The Ramban has something similar by bitachon. In פרק ב׳ of
הלכות תשובה, איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשות, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה.
So, a person does teshuvah at the same stage in life, the only variable is the teshuvah. Says the Rambam, הוא ששלמה אומר, וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. So the Rambam says the essence of teshuvah is זכירת הבורא. When a person, rachmana litzlan, is chotei, it's because he forgets Hakadosh Baruch Hu. And teshuvah means that on the most basic level, a person remembers that יש דין ויש דיין, and וכל מעשיך בספר נכתבים, זכור את בוראיך. So teshuvah on its basic level, teshuvah here in פרק ב׳ on its basic level, זכור את בוראיך. Don't live oblivious to Hakadosh Baruch Hu. דע מה למעלה ממך, עין רואה, אוזן שומעת. The teshuvah of פרק ז׳ is also זכור את בוראיך, but זכור את בוראיך similar to what we saw in the Rambam in the scheme of Avodah Shebalev, taken to a higher level. זכור את בוראיך, not Not not only, halavai we should have this, not only in the sense of some kind of subliminal awareness that יש דין ויש דיין, that דע מה למעלה, עין רואה, but זכור את בוראך, again, rooted in in this deeper, enhanced ידיעת השם, which generates an אהבת השם, which which so captivates the person that he's focused upon Hakadosh Baruch Hu. So teshuvah on both levels is rooted in זכור את בוראך, but זכור את בוראך can happen on a more elementary level, the level that hopefully we're somewhat familiar with, but then it can happen on this heightened level as well. And and that's the the teshuvah which yields ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם.