Individuality, Halacha, and Chiddush

Should we finish this section yet? Yeah. Uvan, page seventy.

שמגמות אלו משתתפות בפיתוח האינדיבידואליות של איש ההלכה. האופי נתגלה בצביונו המיוחד.

Ha'atzmiyut gvera veraba.

וכל מהות הנפש נטבעת על ידי סימנים אינדיבידואליים מובהקים של אישיות משוחררת.

And the fact that the ish hahalacha implements the ideal world of halacha in his behavior in olam hazeh somewhat paradoxically allows him to retain and develop his individuality. Because he's anchored in halacha, he's not swept away to emotional excess or extreme to either end of the spectrum, which is what the section yud depicts. Instead of being carried away, he remains anchored at all times. And because he's anchored, that allows him again to retain his identity, which is indispensable for his individuality.

בשעה שרצונו של האדם הדת שוקק כמהה כמהה. האנוכיות שלו הולכת וכבה, באשר הוא שואף להשתקע בכל ההוויה ולהתאחד עם האינסופיות.

Another source or another cause of losing individuality is if a person is again just looking to submerge himself in the infinite by looking to transcend this world. Ve'ish hahalacha, because of the opposite orientation that he has,

מגן על האנוכי שלו, על הפרטיות שלו, על רשות היחיד של נפשו.

Gam ha'anochi, the person, the individual, הוא חלק מהמציאות הממשית שההלכה טיהרה וקידשה. Same way halacha affirms olam hazeh, so it affirms the individuality within olam hazeh. ובכלל כל מקום שחוק מוסרי שולט, האינדיבידואליות מתגברת ומתפתחת. Maybe I think that's the first theme that we spoke of.

כבר בארנו למעלה כי איש הדת מתנודד בין שני קטבים מתנגדים.

Two opposite antithetical axes.

ביטול הווייתו מצד גיסא והערכת אישיותו עד לכדי מדרגה של טרנסצנדנטיות מאידך גיסא.

On the one hand. again by looking to submerge himself, as it were, in the Ein Sof, so that's self-negation. On the other hand, his aspiration for transcendence, that he can transcend things, elevates himself

ברמה אפילו בשעה שהוא מעפיל לעלות למרומי הטרנסצנדנטיות אין בהעלאה ובהעפלה זו שום ניצוץ של אינדיבידואליות אלא אדרבה ליקוד ייחודים אינסופיות

mizugah, blending, im Olam Ha'atzilut. איש ההלכה קובע בניגוד לאיש הדת אינדיבידואליות ממשית ba'olam hazeh.

ידוע פתגמו של קאנט כי החוק המוסרי נותן כח לאדם לעמוד לפני המציאות הענקית מבלי להפסיד את אנוכיותו. החוק האפריורי מעצב את אופיו המוסרי של האדם.

It shapes, it molds, ומטביע את חותמו על פרצופו. When a person responds al pi halacha to any and all situations, it means that instead of just being the object of forces and the passive victim or beneficiary of circumstances, it makes him at all times exercise control over himself and over what's happening. If a person is provoked and assuming that this is the appropriate response and the person is mitgaber and doesn't respond, so instead of just being an instinctive being so he expresses himself as a subject, as an individual. I think we mentioned a person on the one hand controls nothing because the external world is not given to us to control. He controls everything. How the outside world, how his interactions with other people, how his circumstances affect him, so ultimately he decides. And in that sense, and when he does that based on, again, the Chok HaMusari, obviously for us, is in Halacha. So that allows him to retain and aderaba to develop and express his individuality. And then there is an irony here when a person is provoked. So on a superficial level, we think that if a person is silent in face of a provocation, a person doesn't hit back, so then that's a bitul ha'adam. But what the Rav is explaining is it's really quite the contrary. Because to do that is just an instinctive response. There's no individuality in that, there's no personhood in that. When a person is misgaber, that's where the person is gavra rather than cheftza, that's where he's subject rather than object. And whatever the correct halachic reaction is, again the halachic Chok HaMusari, when that diverges from the unredeemed instinctive reaction, so it's in that divergence that the person is a yachid as opposed to just a product of physical law and instinct. Conceptually there are two elements here. Practically they're merged. Conceptually it's again this yesod is true for every one of us, but then everyone, because as the Mishna says in Sanhedrin לפיכך נברא אדם יחידי, that everyone is unique, so then when everyone al pi Halacha is again reacting as a subject, so then it's not only that he's a person, a subject as opposed to an object, but he's also an individual. The individuality also is expressed and cultivated. Aristo, ritayyah, aristokratia, and atzilut haruach in Ish HaHalacha is not a tipus receptivi, again, receptive, like Ish HaDat, who stands and waits for giluy ha'emet, for hashra'at haNevuah. He doesn't seek from his soul hitpartzut transcedentit, ruach hakodesh, havayot nosafot and ולא השמעת באזניו דברי עולם אחר. Now the Rav obviously doesn't mean, he's going to talk about this in the second half of Ish HaHalacha and ko'ach hayotzer shebo, he obviously doesn't mean that the Ish HaHalacha is disavowing the aspiration of ruach hakodesh or nevuah. What he means is that there's no passivity in. In spiritual life a person is supposed to be active. A person is not waiting for Kedusha to envelop him, a person is not waiting for Ruach HaKodesh to envelop him, a person is living in a way that moves him in that direction. That's what the sense of these lines is. Right, that's why the Rav introduces it, that he's not receptive, he's not passive. Again, all this is a function of because Halakha, Torah was designed to be lived in this world. It's not that in this world we're waiting to be elevated to something which is basically beyond our grasp.

אין הוא זקוק לשום נסים ונפלאות כדי להבין את התורה.

And again, if a person is waiting for Giluy Eliyahu to understand Torah, it makes him passive and receptive. And spiritually, a person is supposed to be proactive also.

הרי הוא ניגש אל עולם ההלכה בשכלו ומוחו כאיש הדעת וממילא כשהוא סומך ונשען על שכלו הרי הוא מאמין בו ואיננו כופר בשום כוח מכוחותיו הפסיכיים כדי להתלכד עם ההוויה עילאה. דעת מכריעה בבעיות גדולות קשות וחמורות ביותר.

Next line needs pshat also. אין הוא שם לב he doesn't pay attention ללחישות האינטואיציה ולשרעפים שסעי זה מזה. He doesn't pay attention to the whisperings of intuition. What the Rav means here is Kol Zeman that the intuition is one which hasn't been shaped and formed and molded based on Torah, based on Halakha, based on Torah way of thinking, so then the Ish HaHalakha turns a deaf ear to, call it, the prosaic intuition. But, you know, the depiction in MeDodikh MiDod of the process of chidush, so the Ish HaHalakha wants once he has been totally shaped and molded by Torah, so then his intuition is an intuition of Torah. When the Rav is here disinviting and dismissing intuition, again it means an intuition which stands independent of Torah.

איש ההלכה הוא טיפוס ספונטני טיפוס של יוצר. איננו מן הנכנעים והעלובים ביותר ואין דעתו שפלה.

All this is a description intellectually, right? Not in terms of his comportment Bein Adam LeChaveiro, meaning intellectually or when the Amita Shel Torah that needs to be projected and protected. אין העניות והשפלות מסמנות את דיוקנו של איש ההלכה. Again, his intellectual profile.

אדרבה הקו האופייני בו ביותר היא תקיפות הדעת. נלחם הוא על כל קוצו של יוד של ההלכה. לא רק משום יראת חטא,

VeGam Zu,

אלא גם משום אהבת אמת. אין הוא מכיר שום סמכות אחרת או עמוד הוראה אחר חוץ מסמכותו של השכל כמובן על פי יסודות הקבלה.

Kabbalah tradition, not mysticism. שונא הוא את הפשרנות והביצוע, Et Rakkut HaSikhli. Intellectual timidness. Rational flexibility in the sense of lack of principle and rigor in thinking,

ואת הויתור בענייני דת ודין. עצמיות השכל מגיע לפעמים לשיא כזה,

at such a peak, ששום דת שבעולם אינה יכולה לציירו. The Gemara in Bava Metzia tells us

כי בספק בהרת קודמת לשיער לבן, ספק שיער לבן קודם לבהרת.

So what was the sequence? So the Torah describes that שיער בנגע הפך לבן. First you have the behares and then the hair turns white. That's the siman tumah. What happens if you're not sure about the sequence?

נחלקו הקדוש ברוך הוא ומתיבתא דרקיעא. הקדוש ברוך הוא אמר טהור ומתיבתא דרקיעא אמרי טמא.

Umi haya hamakhriya? Rabbah bar Nahmani. בשר ודם ובן תמותה, mortal, flesh and blood, mortal,

הכריע בין הקדוש ברוך הוא למתיבתא דרקיעא. כשרבי אליעזר והחכמים נחלקו בדין תנור של עכנאי יצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. אמר רבי יהושע עמד על רגליו ואמר לא בשמים היא. שכבר ניתנה תורה מהר סיני ואין אנו משגיחים בבת קול. וקודשא בריך הוא קחייך בהאי שעתא ואמר

nitzkhuni banai, nitzkhuni banai.

נביא שבא ואמר בדין מדיני התורה שהשם ציווה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה

nevi hasheker veyikhanek. Even though he did a sign, הרי בא להכחיש את התורה שאמרה לא בשמים היא. Ein reshut lanavi, ish hatranscendentaliah, להשיג את גבול החכמים המכריעים על פי שכלם ודעתם. So the Rav sees this as not just sort of halakha pratis but it's emblematic of the whole idea, again, that we're not looking to, when we're in olam hazeh, we're not looking to elevate to some transcendental dimension, but aderaba Hakadosh Barukh Hu brought the transcendental down to this world. So then someone who's alleging to say peshat in divrei Torah al pi nevuah, so he's rejecting that, right? He's looking to elevate to the transcendental, so it's not just a specific halakha but it's emblematic of the whole worldview. איש ההלכה הוא שליט אדיר במלכות הרוח והשכל. He's sovereign.

אין שום דבר עומד לשטן על דרכו. הכל משועבד והכל כפוף ומציית לו,

and bows. אפילו הקדוש ברוך הוא כביכול מסר את הגושפנקא שלו, his imprimatur,

את חותם הממשלה בענייני התורה לאדם, וכאילו בורא עולם בעצמו ממלא את הכרעת האדם והוראתו. אמר רבי יצחק כשנתכנסו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא לומר אימתי ראש השנה אימתי יום הכיפורים הקדוש ברוך הוא אמר להם לי אתם שואלין אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה.

Minayin dikhtiv

אשר לו אלוהים קרובים אליו, אשר לו אומה קרובה אין כתיב כאן, אשר לו אלוהים הוא וכל פמליא שלו. אמר רבי יהודה אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא נעשית אומה שלי מועדי השם מכאן ואילך אשר תקראו אותם. משל למלך שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות והיה בן אחד כל זמן שהיה בן קטן היה אביו משמר הכל. הגדיל הבן ועמד על פרקו אמר לו אביו, כל זמן שהיית קטן אני הייתי משמר הכל. עכשיו שעמדת על פרקך הרי הכל מסור לך. כך היה הקדוש ברוך הוא משמר הכל וכולו, כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל. את ממשלתו ומסרה לישראל לבית דין של מטה. בית דין של מטה גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. בית דין של מטה מכריע בענייני דין ומשפט הלכה כמותו בכל מקום. אף אם ספרא דמרקיעא תחות דלווה.

Ish HaHalakha

מושל בכל ונערץ על הכל. אדיר הוא, גיבור הוא. שום ענף מענפי ההכרה לא קשר כתרים לגיבוריו כמו ההלכה. ובשום שדי ההכרה

in no other field of thought לא נתנה תרבות האדם כתר מלכות מוחלטת כמו בתורה. In no field of thought has man been crowned the way he is in Torah. הגלוריפיקציה של האדם הגיעה כאן למרום תפארתה. See, there are many many times throughout the Ish HaHalakha we've had many examples of it, some of them in my notes this morning. So the Rav is quoting, he's quoting a meforesh Rambam, which in turn is a could be a meforesh Gemara in Sanhedrin or elsewhere. But it's not that anyone ever questions that. If you'll ask anyone, but the Rav's point is that these halakhas within the context again against the background of what he's developing in Ish HaHalakha are emblematic and expressive as opposed to just being a din mesuyam. Why is it that lo bashamayim hi? Kacha zeh. Kacha zeh. And the Rav is saying, look, it's emblematic again of the whole religiosity and spirituality of halakha that it's concentrated in this world and that one is not supposed to be looking to transcend this world. So that's the significance again of all these, these are all meforesh Chazals. It's not that if someone has a philosophical system that differs from that the Rav is presenting in Ish HaHalakha that one questions this. So what's the significance? No, what the Rav is saying is, no, but within what I'm explaining to you, these are emblematic, these are natural, these are natural expressions of the entire approach to avodas Hashem, etc.

איש ההלכה קיבל את התורה מסיני לא בתור מקבל פשוט אלא בתור יוצר ועומל ובתור שותף של הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כוח החידוש הוא יסוד המסורה והקבלה.

L'maaseh this again, the seeming paradox, so the Rambam already highlights this as well. Right? We think of mesorah and kabbalah, transmission, tradition, as preserving. And the Rav says, no, it's equally associated with chiddush. So l'maaseh he has the, the Rambam says it twice, he has it both, I forgot to bring it, he has it in hakdama l'perush hamishnayos but he also has it in the hakdama l'mishneh Torah. The Rambam writes וכן כל אחד ואחד כתב לעצמו כפי כוחו in terms of how the mesorah was until Rabbeinu Hakadosh wrote down shisha sidrei mishna. So the Rambam writes, again, the Rambam's understanding of devarim she-bichtav, excuse me, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב, for the Rambam doesn't mean that it's assur to write Torah she-be'al peh down, it means that Torah she-be'al peh was not supposed to be transmitted mitoch haksav. So it was always the case that a person could take notes, but he couldn't share those notes because Torah she-be'al peh, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב, means le'omram leachairim. You can't share it with others, you can't transmit mitoch haksav. You're supposed to transmit Torah she-be'al peh orally, but for a person to write notes for himself to remember things, so that was always, that was always muttar. I think the Bava Metzia says that's pshat we find in the Gemara, for instance, in Shabbos, refers to Megillas Sesarim, a hidden megillah. Megillas Sesarim means that when people would take notes, then they would hide the notes to make sure that no one would look in the notes. You couldn't share your notes with anyone as long as, again, until Rabbeinu Hakadosh, it's a separate parsha, separate sugya, but until Rabbeinu Hakadosh writes down Torah she-be'al peh. So the Rambam's describing what happened throughout the doros from Yehoshua bin Nun, from Moshe Rabbeinu through Rabbeinu Hakadosh.

וכן כל אחד ואחד כתב לעצמו כפי כוחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור.

So in every generation, ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור. In every generation, there were chiddushim. The Rambam has it also in Hakdama l'Perush Hamishnayos. And im Moshe, Yehoshua masar hazkenim mah shekibel me-peirushim, u'mah shenischadesh bizmano, already in the generation of Yehoshua bin Nun. Ve-osam hazkenim who came after Yehoshua,

מסרו מה שקיבלו מן הנביאים עליהם השלום, והנביאים מסרו זה לזה.

And listen to this,

ולא היה דור שלא היו בו דברי עיון וחידושין. ולא היה דור שלא היו בו חידושין.

Again, this is the phenomenon that the Rav is talking about, but the Rambam highlights it already, that in every generation, there were chiddushim. So what's the... there seems to be שני כתובים המכחישים זה לזה. Again, this is maybe a point of entry, but the idea is broader than just the solution to this שני כתובים המכחישים זה לזה. On the one hand, everything, in order for it to be valid, meaningful, authoritative, it has to be misinei. It has to be misinei. M'idach gisa, how does a Torah... and that's why masora, without masora, without everything tracing back to Sinai, so it's not Torah. It has no validity and certainly no, no authoritativeness. But m'idach gisa, so we live by Torah millennia later. The world in which we live is a totally different world than the world in which Torah was given. And those who don't understand Torah think that there's no katuv hashalishi to those שני כתובים המכחישים זה לזה. Whether it's innocent ignorance or otherwise, yesh v'yesh. The katuv hashalishi, and again this idea is more than just the katuv hashalishi of those שני כתובים המכחישים זה לזה. The katuv hashalishi is this phenomenon which the Rambam highlights and the Rav underscores as being the very foundation of masora. The katuv hashalishi is chiddush within the masora, not change, rachmana litzlan, imposed from without, but chiddush discovered from within. In that sense, כוח החידוש הוא יסוד המסורה והקבלה. What makes the masora, you know, simultaneously timeless and timely is the innate koach hachiddush within masora to discover what's implicit, what's embedded, what's latent within masora. So with that katuv hashalishi, so everything is thousands of years old and yet there is chiddush. Kshe-ala Moshe lamarom, thousands of years old in terms of when it was given, Torah hakdumah.

כשעלה משה למרום מצא להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לתורה בשביל תילי הלכות שיתחדשו על ידי הדורות העתידים. כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הרי הוא בכלל תורה שבעל פה,

Gmara Menachot, Gmara Megilla,

ובפרט בעת שהאדם מחדש חידושים מה שאין זה ביכולת מלאך, שהקדוש ברוך הוא בראו ובבריאתו. בתכלית השלימות ואינו צריך להוסיף ולהשלים מדיליה כלום. מה שאין כן האדם הולך ושכלו מתחזק מעלה מעלה וגם הוסיפו חז"ל גדרים וסייגים מה שאין כן אם הייתה תורת מלאכים הייתה עומדת על מצב אחד בלי מגרעת ובלי תוספת.

So in this quote from from Ruach HaChaim, so basically what Rav Chaim Volozhiner is doing is he's correlating the same way as a person, let's say leaving aside Talmud Torah, as a person, so a person as opposed to a malach, again the Ruach HaChaim talks about this also, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, is that a person is a holech, right? A person in olam hazeh, a person develops, a person is dynamic in the sense that he's not he's not stationary, he's not he's not static. A malach on the other hand, the way he's created, that's the way he is. A malach is unchanging. The way he's created, that's the way he is. So the our Talmud Torah corresponds to that fundamental defining quality that a person is a mehalech, he's a mehalech even in Talmud Torah, not just in Talmud Torah in the sense of that we learn another blatt that we hadn't learned previously, but in terms of the koach hachiddush. Rav Chaim Volozhiner

הקדיש את הפרק הראשון של ספר נפש החיים לביאור הכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו. תוכן השקפתו שביטא בפירושו הוא כי האדם מחיה ומהווה את העולמות שלמעלה ממנו. כל ההוויה הטרנסצנדנטית משועבדת וכפופה לו. הוא בונה עולמות עליונים נערצים ונשגבים.

On the other hand, he can also be guilty of umachrivah.

דע מה למעלה ממך. כל ההוויה הקיימת למעלה מעולמנו השפל היא ממך, קיימת היא בכוחו של האדם ובזכותו. דע מה שלמעלה ממך.

But that's also mefurash in Nefesh HaChaim, that teitch of the mishna in Avos that da mah lemala is mimcha. This, again just to mention it obviously by definition that means very superficially, you know throughout so there has been a, let's say, a critique in many places, there's been a critique of the Ish HaDas, again without the ayin. And at some junctures, you know clearly not just referring to a universal mystical type, but even you know with quotations from Likutei Torah, but it's not a the Rav is not rejecting kabbalah. I think he's being massig on a certain type of thought within kabbalah, a certain strand within kabbalah, and that's what what the p'shas of this is helps bring into focus, and and that's that's a crucial crucial point. Okay, so next time we'll we'll begin with with this.