The Eternal vs. the Finite

I don't remember exactly where we left off, but somewhere around a couple of lines after the Rambam quotes the pasuk from Koheles of limtzo divrei chefetz. So maybe two lines or so after that pasuk in Koheles of limtzo divrei chefetz. Va'ata ochel ledaber.

ואתה אוכל לדבר במה שהוא מטעותך דע. כי כמו שאין לסומא השגה בצבעים.

If you have someone who's congenitally who congenitally blind, rachmana litzlan. And similarly ואין לחרש השגה בקולות. Someone who's congenitally deaf.

ואין לסריס תאות המשכב. כך לא ישיגו הגופות את התענוגים הנפשיים.

But so we can't understand what they are. Right, if someone, I don't know, someone's a wine connoisseur and he's describing a a new type of wine that he he just tasted, so even if we haven't tasted that wine, but it's we can sort of relate to the description that he'll give, the categories that he'll invoke to describe it, so we can relate to. But if you have a person rachmana litzlan who's congenitally blind, so he has no conception of color. You have someone rachmana litzlan who's congenitally deaf, he has no conception of sound and you can't tell him you know, a high, a high note, a low note. It's it's nonsensical, it's inaccessible to him. So too tanugim ruchniyim, tanugei ha'olam haruchni. We can't understand, we can't relate to what that is. There's no mashal to, there's no vocabulary.

אלא אין אצלנו בשום פנים תענוג זולתי עונג הגופות בלבד. והשגת החושים מהמאכל והמשתה והביאה וכל שזולת זה הרי הוא אצלנו בלתי מצוי.

And the question is what does this next line mean?

ואין אנו מכירים אותה ולא נשיג אותה בהשקפה ראשונה אלא לאחר חקירה מרובה. והגורם לכך מחמת שאנו בעולם הגשמי לא נשיג אלא את תענוגיו.

So that previous line sounds like no, but achar chakira meruba there is some, some element of understanding we have, but clearly the meshalim that the Rambam gives don't allow for any understanding, right? There's nothing you can say to explain color to someone who's congenitally blind, rachmana litzlan. So lachora what the Rambam means is that it even requires chakira meruba to understand that such tanugim exist and how incomparably superior that form of tanug is to the tanug gufani that we experience in olam hazeh. So maybe that's what this line means.

והנה התענוגים הנפשיים הרי הם תמידיים שאין להם הפסק ואין ביניהם ובין אלו התענוגים יחס בשום פנים ואופן.

So all tanugim gufaniyim only last for a short period of time. The enjoyment we get out of eating lasts only as long as it takes to to chew and swallow the food. And then the then that tanug is finished. Ma she'ein kein, the tanugim nafshiyim are temidiyim she'ein lahem hefsek. So at first glance again while this Is a significant difference if anything it seems to sort of adulterate the Rambam's point because the Rambam's point is that ta'anugim nafshiyim are just of a different magnitude right they they exist in a different realm and here the contrast superficially seems to be just about duration so if anything he seems to be blunting or or adulterating the point but ela mai what the Rambam means and again he's going to say this again later but the Rambam means is like this hear this rabosai a world of nitzchiyos it's not the pshat that the difference between what exists in that olam hanitzchi as opposed to our world is is one of duration it's a different type of existence it's an existence lemala min hazman so it's not the pshat that the difference that that in olam hazeh things last however long they last but but it's a finite span of time and then in olam habah no so that the the bookends are removed no that's not the pshat the pshat is that the finitude reflects something essential about what the nature of that ta'anug is and the infinitude also reflects something about the nature of what that is so the contrast between what's of limited duration of finite span and that which is of infinite span no that's the same contrast that the Rambam is saying adaraba the Rambam is accentuating he's not he's not weakening his previous point he's accentuating the previous point by by telling us you're talking about a different type of existence it's in gantsen a different type of existence an existence which is lemala min hazman that that again that's not a difference in duration that's a difference in in in type of existence if you jump ahead a little bit again it's where he quotes psukim so all translations will be the same you see where the Rambam quotes למען ייטב לך והארכת ימים you see that rabosai where the Rambam's going to quote למען ייטב לך והארכת ימים but go back a few lines before that vezehu hatov ha'atzum referring to olam habah

אשר אין טוב להשוותו אליו ואין תענוג להמשילו בו ואיך יומשל התמידי עד אין לו סוף בדבר שיש לו הפסק

so klor that's what the Rambam is saying right don't think that the difference between what's tmidi and דבר שיש לו הפסק is just a question of duration because if just a question of duration of course you can compare them just imagine imagine that your favorite food and imagine just prolonging that hana'as hacheich in in a limitless fashion no that's what I'm saying no the teva of something which is tmidi is is entirely different and entirely apart and from from something which is yesh lo hefsek vehu amar yisaleh

למען ייטב לך והארכת ימים וקבלנו עליהם בפירוש זה למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך

again it's talking about that it's it's a different world it's not pshat that that it's a comparable world but but it's not ימינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה no it's in gantsen a different world.

ואין זה נכון אצלנו על פי התורה ולא אצל האלוקיים מן הפילוסופים לומר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג אלא יש להם תענוג גדול מאוד במה שהשיגו בשכלם מן הבורא יתהדר ויתרומם ובזה הם בתענוג תמידי שאין לו הפסק ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגים אותו לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהם מה שאנו משיגים וכמו כן אנחנו אם נזדכך ממנו מי שנזדכך והגיע לאותה מעלה שלאחר המות אינו משיג את התענוגים הגופניים ואינו רוצה בהם אלא כפי שירצה המלך העצום בממשלתו להכות עצמו ממלכותו ולחזור לשחק בכדור בשווקים כפי שהיה עושה כן באיזה זמן בלי ספק מבכר את המשחק באותו הכדור על פני המלוכה והיינו בילדותו ובעת שהיה סכל בשני העניינים יחד כפי שאנו מבכרים היום את התענוג הגופני על פני הנפשי וכשתתבונן בעניין שני התענוגים האלה,

meaning the taanug gufani of olam hazeh versus the taanug ruchani of olam habah,

תמצא את פחיתות התענוג האחד ומעלת השני אפילו בעולם הזה,

meaning when you think of non-physical taanug, even though the non-physical taanug of olam hazeh isn't even a mashal to the non-physical taanug of olam habah, but even in olam hazeh we prioritize non-physical taanug. How so?

כי אנו מוצאים שרוב בני אדם ואפילו כולם סובלים בנפשותיהם ובגופותיהם עמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי להשיג רום מעלה ושיתנשאו בני אדם.

This is unbelievable. כי אנו מוצאים שרוב בני אדם, no, let me correct myself,

אפילו כולם סובלים בנפשותיהם ובגופותיהם עמל ויגיעה שאין למעלה מהם.

They'll endure the utmost in amal v'yegiah. Why? Sheyitnasu b'vnei adam for kavod. And taanug zeh, behold, it's not a taanug maachal u'mishteh, so it's also a non-physical taanug.

וכמו כן הרבה בני אדם מבכרים נקמה מאויביהם על פני הרבה מתענוגי הגוף והרבה מבני אדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף מחשש שמא תגיעם בזה בושה וכלימה בני אדם או לבקשת שם טוב. ואם מצבנו בעולם הזה הגופני הוא כך,

if even in this world we prioritize non-physical taanug, again, a non-physical taanug that can't even be compared, can't even be used as a mashal for taanug olam habah,

כל שכן בעולם הנפשי והוא העולם הבא שנפשותינו משכילות שם מן הבורא כמו שישכילו גרמי השמים העליונים או יותר.

Right? For the Rambam the, whether it's the kochavim, the heavenly bodies are baalei sechel. They're not just physical, not just a collection of different gases or whatever, but they're also baalei nefesh. The Rambam writes they're baalei sechel, baalei nefesh, baalei sechel. Rambam has that in Yesodei HaTorah also. And what's more, their hasaga is greater than the hasaga that we're capable of in olam hazeh. But in Olam Haba, so then we can have that hasaga. הנה אותו התענוג אי אפשר לפרטו ולא לתארו. You can't specify, you can't describe, ולא ימצא משל להמשיל בו אותו התענוג. You can't even give a mashal,

אלא כמו שאמר הנביא בהשתוממו מעצמותו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך.

Right, so it's hidden away.

וכך אמרו עליהם השלום העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

Kavanato be'omro, what does it mean ataroteihem berosheihem? Olam Haba is not physical, so what does it mean their wreaths, their crowns, are on their heads? קיום הנפש עם קיום מושכלה. That the nefesh exists with the yedi'as Hashem.

והיותה היא והוא דבר אחד כמו שהזכירו בקיאי הפילוסופים בדרכים שייאורך ביאורם בכאן.

Yedi'as Hashem on some level is a prerequisite for chayei Olam Haba. Again, the baseline of yedi'as Hashem is the Yud Gimmel Ikkarim.

ומה שאמר ונהנים מזיו השכינה כוונתו בזה שאותן הנפשות מתענגות במה שמשכילות מן הבורא כמו שמתענגות חיות הקודש והמלאכים ושאר מעלות המלאכים במה שהשכילו ממציאותו. הנה כי כן הטובה והתכלית הגמורה היא להגיע אל אישי המעלה העליונה הזאת.

Like the malachim,

ולהימצא בתחום הזה בקיום הנפש כמו שאמרנו עד אין סוף כקיום הבורא יתרומם שבחו.

Right here the Rambam is really clarifying the idea that an eternal existence is not a difference in duration, it's not a difference in quantity, it's a difference in kind. כי הקיום ההוא נמשך אחר קיום הבורא יתרומם שבחו. Because that existence is modeled on the existence of Hakadosh Baruch Hu, שהוא סיבת קיומו בהשיגו אותו, that Hakadosh Baruch Hu is the source, the cause of that eternal existence which results from yedi'as Hashem

כמבואר בפילוסופיה הקדומה. וזהו הטוב העצום אשר אין טוב להשוות אליו ואין תענוג להמשילו בו.

ve'eich yumshal hatimidi, how can you draw any kind of comparison,

ואיך יומשל התמידי עד אין לו סוף בדבר שיש לו הפסק? והוא אמר יתעלה למען ייטב לך והארכת ימים וקיבלנו בידם בפירוש זה למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. והרעה הגמורה היא הכרתת הנפש ואובדנה.

Right, the total ultimate ra'ah is the destruction of the nefesh.

ושלא יהיה לה קיום והוא הכרת הנזכר בתורה. ועניין הכרת התבטלות הנפש.

Excuse me,

כמו שביאר ואמר הכרת תיכרת הנפש ההיא. ואמרו עליהם השלום הכרת בעולם הזה תיכרת לעולם הבא. ואמר הכתוב,

here come lines I don't know what the pshat is, but let's read and then we'll at least try to formulate the difficulty im yirtzeh Hashem.

ואמר הכתוב והייתה נפש אדוני צרורה. הרי כל מי שנשקע בתענוגים הגופניים ובחל באמת וביכר את הבטל נכרת מאותה רוממות ויישאר חומר כרות בלבד.

So what this line, I don't know what it seems to say, again, what this line seems to say is כל מי שנשקע בתענוגים הגופניים. Someone who again, not... not occasionally, but someone whose whole mahus is that his his life is bound up with physical pleasure, one long tailgating.

ובחל באמת ובקש הבטל נכרת מאותו רוממות וישאר חומר כבהמה.

Sounds like the Rambam says he's chayav kares. So A, keshe’atzmo, how can that be? That's staggering. B, lechoira the Rambam himself mefurash is not like that. So it's as follows. If you have a Rambam Hilchos Teshuvah, you'll take a look, take a look in Perek Ches of Hilchos Teshuvah. פרק ח' הלכה א'. It's kind of parallel to what the Rambam is discussing here in the Perush Hamishnayos. Hatovah hatzfunah latzaddikim, you have it over there, פרק ח' הלכה א'. Hatovah hatzfunah latzaddikim, again, the Rambam takes that adjective from the posuk he quotes here, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. And the Rambam, the way the Rambam understands that pshat, is that what's tsofun exists already, but it's hidden away in the sense that we're not there yet. And that's what the Rambam says: Olam Haba doesn't mean that it's a world that doesn't yet exist, but rather it's a world that we haven't come to yet, that those of us who are in Olam Hazeh have not yet come to. Again, others obviously have a very, very different conception.

הטובה הצפונה לצדיקים הם חיי העולם הבא והם החיים שאין עמהם מות והטובה שאין עמה רעה הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך וזהו העולם הבא שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואובד כבהמה וזהו הכרת הכתוב בתורה שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתה.

So at first glance, the Rambam has a very, very chomurdig conception. The Ramban has, I think it's the end of Parshas Acharei Mos, פרק י"ח פסוק כ"ט, on the posuk of ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. So the Ramban says you find the Torah presents kares with three different types of leshonos.

הנה הכריתות בתורה שלשה עניינים. האחד שנאמר בו ונכרת האיש ההוא.

So the subject of kares is ish.

והשני שנאמר בהם ונכרתו הנפשות העושות או ונכרתה הנפש ההיא מלפני.

That the kares is associated not with an ish, but with a nefesh. Vehashlishi, the third type of formulation that the Torah has,

שנאמר בהן הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ואמר ביום הכפורים והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה.

So either it's a double lashon of hikares tikares, or it's not just a lashon of venichras, it's a lashon of veha'avadti. Uvi'ur ha'inyan. So basically what the Ramban goes on to say, you'll take a look at this inside, the Ramban goes on to say that sometimes kares means only for olam hazeh. Sometimes kares means only from olam haba, but the person's lifespan in olam hazeh is unaffected. And sometimes kares means both in olam hazeh and in olam haba. That's the Ramban's understanding and that's fine. Now at first glance this Rambam is terrifying because the Rambam says זהו הכרת האמור בתורה, he seems to be saying kares means chayei olam haba. But ela mah, that can't be what it means because if you take a look here after, again, in Hakdamat Perek Chelek, after the Rambam enumerates the Yud Gimmel Ikarim, if you take a look the lines right after he finishes the Yud Gimmel Ikarim, וכאשר יהיו ביד האדם כל אלה היסודות. Person v'emunaso nechona bahem. Person genuinely believes with conviction in the Yud Gimmel Ikarim,

הרי הוא נכנס בכלל ישראל וחייבים לאהבו ולחוס עליו בכל מה שציוונו השם על אהבה ואחווה זה עם זה.

Now here comes the line that's relevant to us now: va'afilu asa, you see it rabbosai?

ואפילו עשה כל מה שיכול מן העבירות מחמת התאווה והתגברות הטבע הגרוע.

Meaning he's not doing l'hachis, he's doing l'te'avon.

ואפילו עשה כל מה שהוא יכול מן העבירות מחמת התאווה והתגברות הטבע הגרוע הרי הוא נענש כפי גודל חטאו ויש לו חלק.

So it's mofurash that as long as the person is not kofer in any of the Yud Gimmel Ikarim, he might have done terrible things l'te'avon, he might have eaten cheilev, but he still has cheilek l'olam haba. Ay, but doesn't the Torah say that eating cheilev is chayav kares? So al korchach the Rambam's saying no, that means kares in olam hazeh. That means kares in an olam hazeh and for that matter that's what all the krisos mean. So the pshat, it's klor, klor that the pshat here, come back to פרק ח מהלכות תשובה, rabbosai. You have it? When the Rambam says וזהו הכרת הכתוב בתורה, he doesn't mean that nichras mei'olam haba is what the Torah always means by kares. He means וזהו הכרת הכתוב בתורה in the pasuk of hikareis tikareis. If you look up that pasuk in Parshas Shelach, that's by avodah zarah. A person who's oveid avodah zarah, that goes against Yud Gimmel Ikarim, that goes against the Yesod Hachamishi. וזהו הכרת האמור בתורה doesn't mean this is what kares always means in every instance in the Torah. No, this is what kares means the one time you find the double lashon of hikareis tikareis which is davka megadeif avodah zarah, but it's all that one and the same. So it's klor that in light of the Rambam here in the Peirush Hamishnayos that that's what the pshat is here. That's klor. So what in the world do these lines mean over here? Again, just even menei u'vei, even if you didn't have the Rambam saying differently elsewhere it would be impossible to process and על אחת כמה וכמה, I mean he clearly that's not, so I don't know, so what do these lines mean? I don't know. So alright. Anyway you can kvetch and say pshat, but what does it mean? I don't know.

וכבר ביאר הנביא שעולם הבא אינו מושג בחושים הגופניים והוא אומר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. ואמרו בפירוש דבר זה כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח ולעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך.

Even in nevuah it's impossible to have any kind of hasagah of what the ta'anug of olam haba is. Omnam ha'avtacha.

אמנם ההבטחות והייעודים הנזכרים בתורה ביאורם כפי שאמר לך והיינו כי הוא אומר לך אם קיימת את המצוות האלו אעזור לך לקיימם ובשלמות בהם ואסיר ממך כל המכשולים לפי שהאדם לא תיתכן בידו העבודה לא כשהוא חולה ולא רעב ולא צמא ולא כשאין שלום ולכן הבטיח בסילוק כל אלה ושיהיו בריאים ושקטים כדי שתשלם להם הידיעה ויזכו לחיי העולם הבא הנה כי כן אין תכלית התורה שתהיה האדמה פוריה ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו ויאריכו ימים ויהיו הגופים אלא יסתייעו על קיומה בכל הדברים האלה וכמו כן אם עברו יהיה עונשם שיארעו כל אותם המכשולים עד שלא יוכלו לעשות טובה כמו שאמר תחת אשר לא עבדת את ה' וכולי.

And Rambam refers to this as a hisbonenus nifla'ah in the next line. So what's the Rambam's pshat? The Rambam says the schar is in Olam Haba, as is rachmana litzlan onesh. So what's Parshas Bechukosai about? What's Parshas Ki Savo about? So the Rambam says here's the pshat. So משל למה הדבר דומה to the Rambam's pshat. Let's say you're going to have a cleaning lady come for the day. So I think it's pretty accepted that that you provide lunch, and also if if she's coming from if she needs to commute that that you pay carfare. Now when you provide lunch so you don't then subtract the cost of the lunch from from her wages at the end of the day. Let's say you're paying whatever however X dollars an hour so you don't say well you know the tuna fish sandwich that that I gave you for lunch cost me three dollars and no that's not al cheshbon haschar. On the one hand that is given because she's doing the work, but me'idach gisa it's not al cheshbon haschar. So what would be she's supposed to work from nine to five and and she waltzes in at 10:30 and then she she's on she's on her phone doing whatever people do on their phone from 10:30 to 12:30. 12:30 is lunch so then you're not going to give her lunch. Meicha taysay? You're not going to give her lunch. The point of the lunch is to facilitate that she should do an honest day's work. So the Rambam says that's the pshat in the brachos u'klalos. The brachos u'klalos is not the schar in the sense that when Hakadosh Baruch Hu says ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה etc. that's not the schar. No, that's the analog to the lunch and the carfare. But again just as in the mashal of the lunch and the carfare it's contingent upon doing doing the work on doing the work but me'idach gisa agav that it's contingent upon doing the work and it's to facilitate doing the work but it's not al cheshbon haschar. The schar is in Olam Haba. That's the Rambam's pshat. I don't know, we know it from the Rambam so but apparently the Rambam holds that the Rambam says this teretz is a nifladike teretz in the next line. וכשתתבונן התבוננות נפלאה זו. When we learn the Perek Hamishnayos so what's the big chiddush? Someone already said in פרק ט הלכות תשובה so what's the big chiddush over here in the Perek Hamishnayos? But the Rambam is telling us no it's this teretz is a gevaldike chiddush this breakthrough. And l'maiseh l'maiseh you have to say something like this. Again would we have figured this out without the Rambam? I don't know. But let's say the Gemara has in קידושין דף לט עמוד ב the Gemara says

הא מני רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא.

So how did what did Rabbi Yaakov do when he was ma'avir sedra? What when Rabbi Yaakov was ma'avir sedra Parshas Bechukosai Parshas Ki Savo? So what do you mean שכר מצוה בהאי עלמא ליכא? The Rambam's telling us no it's u'kshestisbonen. כשתתבונן תתבונן לא זו. That's exactly the pshat. When you give lunch, that's not subtracted from the wages. It's not al cheshbon, it's not al cheshbon haschar. Okay, there's more of it, but we'll stop with this.